קורות חיים
בן רחמים וצדיקה. נולד ביום ח' באדר תש"ט (9.3.1949) במוסול שבעיראק. והיה כבן שנה כשעלה עם משפחתו לארץ. תקופה קצרה התגוררה המשפחה במחנה-עולים ("שער העלייה") ואחרי כן עברה למחנה-עולים בפרדס חנה ומשם למעברת כפר-חסידים. את לימודיו בכיתה א' גמר במעברה, וכדי ללמוד בכיתה ב' בכפר היה עושה דרך של שלושה קילומטרים מדי יום ביומו ברגל, כי הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם של ההורים עקב המצב הכלכלי הקשה של המשפחה. אך הילד שלום לא התלונן ולא היה ממורמר על כי לא היו לו צעצועים או בגדים חדשים כמו לשאר הילדים. בסוף שנת 1957 עברה המשפחה לגור בקרית-אתא ובה למד בכיתות ג'-ו' בבית הספר היסודי "גורדון". שלום סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "פינסקר" והמשיך בבית-ספר מקצועי בקרית-חיים. אבל עקב המצב הכלכלי של המשפחה נאלץ להפסיק את לימודיו בבית-הספר המקצועי כבר בשנה הראשונה והתחיל ללמוד ולעבוד במסגרות ברמת-יוחנן, כדי שיוכל לתמוך בהורים במחסורם. ואמנם במשכורת הראשונה שקיבל, קנה תנור וכיריים של גז לבית-הוריו. גם לאחר תשלום תמורתם תוך חודשים אחדים המשיך לתמוך בהורים ואפילו דמי-כיס לא הותיר לעצמו. אך המצב הכלכלי הקשה לא השפיע על הנער, שתמיד היה עליז וידע לשמח לבבות רבים וביחוד את לב המשפחה. היו לו תחביבים שונים, כגון איסוף בולים ומטבעות, והוא אהב גם להצטלם והרבה לטייל. מטבעו היה אוהב לעזור לכל אדם.
שלום גויס בנובמבר 1966 והוצב ליחידה קרבית בחיל-השריון. בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים הרבתה משפחתו לדאוג לו. הם היו כותבים לו יום יום, אך במקום שבני המשפחה יעודדו אותו, היה הוא מעודד אותם ומכתביו היו מלאים תקוה ואופטימיות. הוא היה מסור ונאמן להוריו ואהב אותם בכל נפשו. שלום היה נוהג לכתוב גם שירים; אולי לא היו השירים "ספרותיים" וייתכן שהוא טיפל במקלע ביד אמונה יותר מאשר נהג למשוך בעט, אך גם בשיריו המעטים והבלתי-מושלמים הייתה עליצות חיים ונשקפה מהם נפש רגישה ורומנטית. במלחמת ששת הימים לחם בסיני בגזרת רפיח - אל-עריש והגיע לתעלת סואץ. כשהיה בא הביתה לחופשה היה מתמלא הבית שמחה והוא השרה מרוחו המרוממת על כל בני-הבית. כשעמד לחזור לבסיס היה קם בשעה מוקדמת כדי להגיע בזמן. הוא היה אומר לאמו אשר שידלה אותו להמשיך לישון: "אני צריך לחזור כדי שאחרים יוכלו לצאת לחופש, גם הם מתגעגעים הביתה!"
ביום כ"ט בסיון תשכ"ט (15.6.1969), בטרם סיים את שירות החובה שלו, נפל בקרב ליד איסמעליה, בשעת סיור. לאחר שסיים את תפקידו שב והתנדב לצאת לסיור נוסף ובו נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.
לאחר נפלו כתב מפקד מחלקתו: "שמו של שלום מעביר לנגד עיני דמות של חייל מצטיין, שמילא תפקידיו ללא רבב ולמופת. היה דוגמא לחבריו ונאמן למפקדיו. לפעמים תהיתי על דמותו. תמהתי מדוע לא שואף שלום להתקדם ולטפס בסולם הדרגות הצבאיות. תוך כדי היכרותנו התברר לי שמצויות בו מעלות מופלאות של נער צנוע, שאינו רודף שררה ומעדיף להישאר עם חבריו משכבר מאשר לעזבם ולטפס הלאה. הוא היה חדור רוח התנדבות מתוך הקרבה וכושר מנהיגות, שהישרה מיכולתו על חבריו. ואכן הרביתי להטיל עליו משימות ותפקידים והוא מילאם כשורה. לא בכדי היה החייל הראשון שזכה וקיבל את דרגת הרב"ט במחלקתו".
משפחתו הוציאה לאור לזכרו ספר זיכרון הנושא את שמו; ספר תורה על שמו הוכנס לבית הכנסת "בית אל" בקרית אתא, מקום מגוריו.