סגן ארז שטרק ז"ל

קורות חיים

בן ברכה ומאיר. נולד ביום כ' בטבת תשל"ו (24.12.1975) בקרית אתא. אח לאילן ואושרית. ארז החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "הצבי ישראל" בקרית אתא, המשיך בחטיבת הביניים "רוגוזין" בכיתת הספורט, שהיתה כיתת העילית של בית-הספר, וסיים בחטיבה העליונה במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. העיסוקים המרכזיים בחייו היו ספורט וקריאת ספרים. ארז עסק בכדורעף וכדורסל, ובזכות כשרונו הגיע אף לנבחרת ישראל בכדורעף, במסגרתה ייצג את המדינה בתחרויות בחו"ל.

באמצע חודש אוקטובר 1994 התגייס ארז לצה"ל. הוא עבר הכשרת טצ"נים בחיל הקשר שבסיומה שובץ באחד מבסיסי החיל בפיקוד צפון, ובמסגרת תפקידו נשלח למשימות בלבנון. בתום שנה בתפקידו כטצ"ן עבר קורס קצינים בסיסי והשלמת קשר. בתום ההשלמה נלחם ארז לקבל את תפקיד הקשר"ג ברכס עלי טאהר. לארז הוצעו חמישה תפקידים, אך הוא לא ויתר ונלחם לקבל רק את התפקיד שאליו שאף להגיע. וכשקיבל תפקיד זה, לא היה מאושר ממנו. את זאת מעידים מפקדיו וחבריו שצעק "קבלתי יש, קבלתי יש" בשאגות נצחון. ארז הספיק לשרת במשך שבעה חודשים כקשר"ג הרכס בבופור ובמוצב "דלעת". בזמן שירותו בתפקיד ביצע שיפורים ושינויים למען חייליו, דאג להם לכול כמפקד, אח ורע. ארז ראה בצבא מושא לקריירה ושאף להתקדם במסלול זה.

ביום 3.2.1997 נסע לחטיבה לאחר אילוצים ממפקדיו כדי לעלות שוב ללבנון - אולם מזג האויר סוער והעליה למסוק נדחתה ליום המר בחיינו. בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם ארז. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בקרית אתא. הותיר הורים, אח ואחות. ארז הועלה לדרגת סגן לאחר מותו.

אנו לא יודעים מה חשב ארז בשניותיו האחרונות - אבל לפי הבטחתו הוא אמר כל הזמן שלא יקרה לו שום דבר.

אבל הנה, לא בקרב ולא במוצב - אלא בדרכו לשם לאיפוא שאהב נגדעו חייו והוא רק בן עשרים ואחד לחייו.

משפחתו הנציחה את זכרו בתחרויות כדורעף ובקריאת אמבולנס על שמו. קורס קציני קשר קיים תרגיל על שם ארז, בו תרגלו הצוערים נהלי קשר בגדוד סדיר.

הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק כתב במכתב תנחומים למשפחה: "ארז שירת כקצין קשר בעוצבת 'חירם' של פיקוד הצפון, ותואר על ידי מפקדיו כקצין מסור ואחראי, שבלט בנועם הליכותיו, כשטובת חייליו עומדת תמיד לנגד עיניו. ארז ראה את שירותו כשליחות, תרם מנסיונו לקידום המשימות ונענה לכל אתגר שניצב בפניו, על אף הקושי הכרוך בו". מפקד היחידה בה שירת ארז, כתב למשפחה: "ארז היה בדרכו למוצב קדמי בדרום לבנון, שם שירת כקצין קשר. ארז אהב את השירות בלבנון, את הקשיים, את האתגרים והיה קצין אחראי, מסור ומקצועי שתמיד דאג לרווחת פקודיו. ארז השאיר אחריו חלל גדול כמפקד וכחבר, שלעולם לא יתמלא בלבנו. את ארז שלנו ואת עשרות לוחמינו, אותם איבדנו באסון הכבד, לא נוכל להחזיר לחיים, אך את הרוח הזו, האמונה בצדקת הדרך, הנכונות להטיל על עצמך את הקשות שבמשימות, את המסירות הזו - לתת כתפיסת עולם."

אחד מחבריו של ארז כתב שיר לזכרו, בשם "חבר יקר": "היה שלום חבר יקר, אותך נזכור לעד,/ כי היית ותמיד תישאר, משהו מיוחד./ אתך הלכנו כל הדרך עוד מגן הילדים,/ ובכל השנים נשארת הגבוה מכל התלמידים./ היית גבוה לא רק בגופך, אלא גבוה במלוא תבונתך./ שאפת להיות הטוב מכולם, והאמת שראינו בך את הגבר המושלם,/ ספורטאי מצטיין ובחור ללא חת. ומחייליך שמענו שגם היית קצין ומפקד למופת./ תמיד אמרנו, ארז עוד יגיע רחוק/ אך הכל נקטע פתאום בתאונת מסוק./ וחשוב לנו שתדע כי אותך נזכור לעד./ כי אופי כמו שלך אין לכל אחד./ היית משקיען, חברותי ועזרת לכולם,/ וזכרך, חבר יקר, לא ימוש מלבנו לעולם./ "

ארז השאיר אחריו מחברת שירים ויומן. שירו, "שום דבר", הולחן ע"י יורם חזן והושר על ידי להקת כנסיית השכל: "שום דבר לא יפגע בי/ שום דבר/ לא אשה לא כדור מחבלים/ שום דבר לא יפגע בי/ כי ככה נשבעתי/ לאחותי, לאחי, להורים./ ובכיתי בלילות/ ודאגתי בימים/ כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים/ וקולו של אבי מהדהד לי בראש/ כבר שנים כשאמר/ אם יקרה לך משהו/ אין לי טעם לחיים, טעם למחר./ אם אתם עומדים כאן/ היום מעלי, כנראה שלא עמדתי/ בהבטחתי, מצטער, בחיי."

אחותו של ארז, אושרית, כתבה שירים רבים לזכרו. אחד מהם הוא השיר "כוכב": "הוא היה פרח שעוד לא הספיק לגדול,/ הוא היה מלאך שעוד לא קיבל את כנפיו./ הוא היה תינוק שרק נולד,/ הוא היה יצירת מופת של הגורל/ ואחד כמוהו היה באמת קשה ליצור,/ לגדל אותו ולהעניק לו את כל צרכיו,/ לגרום לו לאהוב ולהיות נאהב./ ופתאום בגיל / עשרים ואחת, גיל של התחלות חדשות/ גיל של ילדות מסתיימת,/ הוא נקטע,/ קיבל את כנפיו/ וגדל להיות כוכב."