רב"ט משה כהן ז"ל

התחושה בבית לאחר פטירתו של דודי משה כהן ז"ל
ראיינתי את אבי, אברהם כהן, ולהלן אני מצטט את דבריו:"לאחר פטירתו של אחי ז"ל היו תחושות מאוד קשות. אני זוכר שאחרי חצות בשעה 00:30 שמענו את הבשורה המרה וההורים צעקו: "איפה הבן, הבן, משה?! כל המשפחה התחילה לבכות , השכנים שמעו את הבכי ואז הם באו והתחילו לנחם את בני המשפחה. אמא לקחה מאד קשה את הדברים וחלתה מאז במחלת הסכרת. המשפחה חיה חמש שנים בכאב רב.
החיים לאחר מותו היו קשים מאוד במיוחד לאמי. כשאני שמעתי את הבשורה היה לי קשה לקבל את הדברים, עישנתי הרבה, לקח לי חמש שנים לעקל את האסון ולהתמודד אתו.
המשפחה כולה עד היום מתמודדת בעצב עם פטירתו של משה ז"ל, וכל הזמן נזכרת בו. בימי הזכרון מאוד קשה לי להתמודד עם הרגשות והזכרונות. בכל פעם שאני נכנס לבית-העלמין ונמצא ליד קברו אני שהכאב והזכרונות צפים בי, וקשה לי מאוד להתמודד עם רגשות אלו.בימי האזכרה של אחי קשה לי תמיד, אני נזכר במראהו: אדם בריא וטוב לב".