אלי אחי היקר,
איך אדבר עליך בזמן עבר ובליבי אתה עוד חי.
איך אקבל שאתה לא כאן, אתה הטוב שבאדם, יחיד ומיוחד.
חייתי את מעלותיך כדבר מובן מאליו.
השארתי אותך כועס, עייף ורוטן שבעתיים
כאילו העולם נמצא לך על הכתפיים.
דברים לא הסתדרו, עניינים לא מתנהלים,
כך לא עובדים, כך לא מנהלים.
ודווקא אתה שילמת הכי יקר.
הנה נסגר שער הכפר, ומכת ברק מן השטן
ובגיהנום על אש תמרות עשן עלתה נשמתך אל על.
ותריסר חברים ואהובים נאספו אל חצרות אריה לבן,
והאריה ליבו לב אבן, קולו נדם מזמן.
ועוד בזמן שהגדוד צעד בשדות הקרב, אנחנו אותך מלווים והכאב רק,
מוכי הלם ורגשות אשם, על שהלך הטוב שבנו ולא שב.
לו ניתן היה בנפתולי הזמן
הייתי חוזר מוכן ומזומן
ופותח לך שער בידיי
ופודה את חייך בחיי.
הנה הסתיימה מלחמה בלי שם
אנשים רוטנים ומחפשים מי אשם
כך לא מתנהלים כך לא משיגים דבר
הם כועסים, ושואלים מה יהיה מחר.
ואתה שותק , קולך נדם
האריה אסף אותך אליו
למקום שם כל אדם
הוא יחיד ומיוחד, ולא מובן מאליו
אפי אוהב-ציון