רס"ן אלי אלקריף ז"ל

אלי אחי,

אני לא מאמין שאני כותב לך במקום לדבר איתך. אני לא מאמין שנדבר עליך בלשון עבר ולכן גם איני מוכן לעשות כך.

החברות שלנו התחילה בכיתה י', שזה כמעט 17 שנה, ממש מחצית מחיינו, שם נפגשנו אתה, רן ואני.
לא זכור לי, מה גרם לנו להתחבר אחד לשני אבל זה פשוט קרה, וטוב שזה קרה, כי אני לא מדמיין את המציאות אחרת.
אבל עכשיו קרה הגרוע מכל ואתה איננו ואת רגע הבשורה המרה לא אשכח לעולם וכך בטח יקרה לכל מי שקיבל אותה.

כתבתי הרבה פעמים את המילה "לא" עד עכשיו ונראה לי שפשוט בא לי לצעוק "לא" אחד גדול.
איך העולם יהיה בלעדיך? מה יהיה עם ליבי שי ודורון? הרי הם היו אהבת חייך ועודם כאלו.

לאחר תאונת הדרכים שעברת אך לא מזמן, אמרת לי שהדבר המפחיד ביותר היה לחשוב, שכמעט ולא היית רואה את הילדים יותר לעולם. אפילו את התחפושות לפורים שהבאת להם מחו"ל הם ילבשו כשאתה כבר לא איתנו. אבל אני מאמין בכל כוחי, שאתה איתנו ותמיד תהיה, תמשיך לראות ולחוש את המשפחה הנהדרת שהקמת ממשיכה בדרככם המשותפת שהתחלתם יחד.

תחסר לי המון, לי ולכולם. הכישרון המיוחד שלך בכל התחומים: בעבודה, במילואים, עם החברים ועם המשפחה, כשרון להתמזג, להוביל, להצחיק ולהדהים את כל מי שסובב אותך.

יש לי עדיין כל כך הרבה דברים להגיד ובטח לא אוכל לכתוב את כולם, אבל אני יודע שתחוש אותם.
יצאת למלחמה הארורה הזו בלב שלם, וכן, תמיד כשאמרתי את המילה מלחמה, אמרתי רק מלחמה. הפעם מלחמה זו היא גם ארורה, כי הפעם היא פגעה בי הכי קרוב שאפשר. כנראה כמו שמלחמות פוגעות גם באחרים.

כבר לפני שנים, חשבתי שיהיה נחמד שנשרת במילואים ביחד. ואף ביקשתי ממך שתעבור ליחידת המילואים שלי, כי הייתי צריך מ"מ, מישהו כמוך שיכול לקחת קבוצה של חיילים ולהוביל אותה. אבל אתה סירבת, לא היית מוכן להיפרד מהחיילים שלך. וזה היה ברור מאליו, כי כשאתה מחויב, אתה היית מחויב עד הסוף, גם בצבא, גם בעבודה וגם במילואים.

ועכשיו אלי , כשאתה אי שם, החברות שלנו לא תיפסק.
רן, אתה ואני נמשיך להיות ביחד, בלב ובמחשבות, לעולם, תמיד, עד שניפגש שוב.

ואתה אחי, ממש אחי, שמור על ליבי שי ודורון מהמקום בו אתה נמצא. חזק את ידם ואת ידינו, כדי שיהיה לנו כח להמשיך. ובטוח אני, שהמקום בו אתה נמצא, הוא המקום הכי טוב להיות בו, אחרי הבית והמשפחה שלך.

אוהב אותך תמיד
יוחאי
(יוחאי בראל, חבר של אלי)