אלי, אח יקר שלי,
שנה ושבעה וחצי חודשים מאז שאתה איננו. חודשים ארוכים של געגוע אינסופי וכאב, כאב, כאב עצום על האובדן, ואני עדיין המומה מהטרגדיה שפקדה אותנו, מרגע שקיבלתי את הבשורה הרעה הבנתי שהחיים נגמרו, אבל אני עדיין כאן ולא מבינה איך.הגעגועים והמחשבות עליך לא מרפים ממני. אני נאחזת בכל זיכרון ממך, ויש לי המון זיכרונות כאלה, שיחת טלפון, או סתם החלטה שלך להפתיע. כל הנושאים שדיברנו עליהם. כל מהלך בחיים שלי בו היית איתי.
אני כל כך מתגעגעת אליך, אלי. לא נתפס לי שאתה לא כאן. אני מסתכלת על התמונות שלך ולא מאמינה. איש גבוה, מלא אנרגיות, מלא שמחת חיים, מוכשר, אדם חם, אינטליגנטי. היו בך המון שמחה ואושר. הדבקת את כולם כשרק התחלת לחייך. היית, אח יקר לי, הנפש התאומה שלי ואתה תמיד, תמיד במחשבותי. בלב שלי היום קיימת פינה ריקה, חלל עצום שהותרת.
גילה - אחות של אלי