איש שלי,
בפעם הראשונה שנפגשנו ראיתי איש יפה. במהלך החודשים הפכת לחבר, מאהב, בן זוג, ועם השנים לאבא.
כבר 13 שנים אנחנו יחד, זה יקרה בחודש הבא ושני הילדים המקסימים שלנו שרק מי שמכיר אותך טוב באמת יודע שאתה אוהב אותם עד טרוף ומעריץ אותם בלי גבולות. את האהבה האדירה שהם קיבלו ממך כבר לא יהיה להם ממי לקבל.
הדרך שבה אהבת אותנו, אף אחד לא יכול לתאר ואני לא מאמינה שנמשיך לחיות בלי האהבה הזו.
רק התחלנו את החיים שלנו יחד, היו לנו כל כך הרבה תכניות ועכשיו אתה עוזב כשרק התחלנו.
בכל הנסיעות שלך, והיו הרבה, את זה יודעים הרבה מהאנשים שבאו להיפרד ממך, תמיד ידעתי שבסוף אתה חוזר, תמיד ידעתי שיש לי תקופת זמן מוגבלת להתמודד עם החיים לבד ומתי שהוא אתה חוזר, פורק את המזוודה עם המתנות באמצע הסלון, עושה בלגאן לא נורמלי ואח"כ מסדר, אבל רק אחרי ששני המלאכים הקטנים שלך קיבלו את כל המתנות.
את כל הנסיעות שלך וכל הגיוסים שלך למילואים הבנתי וקיבלתי באהבה אפילו כשהיה קשה, אבל את הנסיעה האחרונה הזו שלך אני לא יכולה לקבל, הפעם זה לא לתקופה מוגבלת, הפעם אתה לא חוזר ועושה בלגאן בסלון עם כל המתנות, הפעם אתה לא חוזר בכלל, אף פעם.
וכמו בפעם הראשונה שפגשתי אותך, חייל יפה שלי, אני נפרדת וגם הפעם כחייל.
ולסיום שיר של רחל שכתבת לי בתאריך 12/09/1993
זמר נוגה
התשמע קולי, רחוקי שלי
התשמע קולי באשר הנך
קול קורא בקול, קול בוכה בדמי
ומעל לזמן מצווה ברכה
אחרון ימי כבר קרוב אולי
כבר קרוב היום של דמעות פרידה
אחכה לך עד יכבו ימי
כחכות רחל לדודה
ליבי, אשתו של אלי
יום הלוויה