קורות חיים
חי צפתי, בנם של חדוה ודרור, נולד בירושלים ביום י"ט בכסלו תשנ"ח (18.12.1997). ילד שני בבית, אח לרון ולעדן.
כשהיה בן שש עזבה המשפחה את ירושלים, ועברה לגור בקריית אתא. חי למד בבית ספר יסודי "מגינים" בקריית חיים, ובבית ספר תיכון "אורט ביאליק ע"ש ד"ר זאב פיינשטיין" בקריית ביאליק.
עם סיום לימודיו התגייס לגבעתי, אך כבר בתחילת השירות נפצע ברגלו, אושפז למשך חודש וחצי, ושוחרר מהצבא.
למרות שסבל מבעיות נוירולוגיות רבות כתוצאה מפציעתו, החל לעבוד במסעדת "רובן" בקניון "ביג קריות" שבקריית אתא, ממנה עבר לעבוד במסעדת "העגלה" בקריית מוצקין, וחזר לנהל מחלקת אוכל במסעדת "רובן". סיפרו בני המשפחה: "מבחינת חי ה'רובן' היה הבית שלו, חי תמיד השתלב בעבודת המטבח כי זה מה שהכי אהב, הוא אהב קולינריה ותמיד היה סביב האוכל. הוא בעצם החזיק את המקום, ניהל את הפס של האוכל במסעדה. זה מה שהוא אהב לעשות".
העבודה האינטנסיבית לא הותירה לחי זמן רב לבילויים, אך הוא הקפיד לנצל את ימי שישי כדי לצאת למסיבות ולרקוד לצלילי מוזיקת טראנס, אותה אהב במיוחד.
חי היה אוהד מושבע של "בית"ר ירושלים" בכדורגל, הקפיד ללכת למשחקי הקבוצה ואף קעקע את סמלה על גופו. סיפרה אימו: "הוא היה אוהד שרוף של בית"ר. בשבוע שעבר היה משחק שהוא לא הלך אליו כי הוא לא היה יכול, אז הוא שם את הצעיפים של בית"ר על הטלוויזיה וצילם תמונה... היו לו שתי אהבות בחיים: בית"ר וריקודים".
אוהביו סיפרו שהיה שמח, דומיננטי, אהוב ואוהב, בעל יכולת נתינה אינסופית, ערכי מאוד, ומכבד כל אדם באשר הוא.
עוד סיפרו על הקשר המיוחד עם אימו ואחותו: "חי היה חבר מאד טוב של אחותו, עדן. עדן היא זמרת והוא היה מפרגן לה מאד, והיה להם ממש חיבור טוב... הוא היה ילד של אימא, שיודע לכבד , כיבוד אב ואם היה אצלו המעלה הראשונה, ילד שמחובר לאימא עד היום, כאילו עוד לא ניתקו את חבל התבור... גם כשהיה בזוגיות, גם כשהיה עסוק, תמיד היה לו חשוב להיות בקרבת אימא שלו... אם רצה להתייעץ, תמיד רצה להקשיב לדעה של אימא שלו".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בשישי בערב, שעות אחדות לפני המתקפה, הגיעו חי וחברו לפסטיבל "נובה" שבשדות קיבוץ רעים, אליו הגיעו כ-3,000 איש.
כשהחל ירי הטילים, עלה לרכבו עם חברו, והשניים החלו בנסיעה צפונה, אלא שמתקפת הטילים הבלתי פוסקת אילצה אותם לצאת מרכבם ולהיכנס למיגונית. סיפרה אחותו עדן: "בשעה שש וחצי בבוקר חי התקשר לאימא שלי ואמר לה 'אימא יורים עלינו טילים, אנחנו בורחים למיגונית רגלית'. הם למעשה נטשו את המכוניות ורצו למיגונית הקרובה. הוא התכתב קצת עם אימא שלי, שלח לה מיקום וביקש ממנה שבעלה ישלח ניידת. הוא אמר 'תגידי לו שינסה לעשות משהו, לפחות לצאת מפה בשיירה. יש כאן בלגן גמור. אומרים שיש חדירה של מחבלים'. בהמשך כתב: 'זה לא מפסיק!!!' ושלח לאימא סרטון מהמיגונית שבו הוא נשמע אומר 'סרט סרט סרט'. בשיחה מאוחרת יותר הוא אמר לאימא שלי: 'אימא יורים עלינו אני מדמם' וצעק 'שמע ישראל'. לפני זה הוא היה בשיחה עם חברה שלו, שלא הייתה במסיבה, ואמר לה לא להתקשר כדי שלא יהיה צלצול ולא ישמעו אותו".
הקשר עם חי נותק בשעה שמונה בבוקר. כעבור כמה שעות הצליח להתקשר שוב, אך השיחה נותקה עד מהרה. "הבנו שהוא חושש שישמעו אותו", סיפרה אחותו, "הוא נשמע תשוש... ניסינו לקבל מידע, אבל הוא חשש לדבר או לא יכול לדבר".
יומיים לאחר המתקפה, קיבלה משפחתו של חי את הבשורה המרה שגופתו נמצאה, ועליה פצעי ירי בעורק הראשי ברגל.
המחבלים רצחו בהתקפה כ-400 מחוגגי פסטיבל "נובה".
חי צפתי נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין "ארץ החיים" שבקריית אתא, והוא בן 25. הותיר הורים, אחות ואח.
על מצבתו המעוטרת בסמל קבוצת הכדורגל האהובה עליו – בית"ר ירושלים, נכתב: "כמוך לא היה לפניך, ואחריך לא יקום כמוך. גם אם לא ניפגש עוד בחיינו, כשמך כן אתה, חי תמיד בתוכנו!"
ספדה אימו חדוה: "קשה לי מאוד, זו אבדה, הבן שלי כבר לא איתי, פרח שנקטף. אנחנו בהלם, אנחנו המומים, אנחנו עצובים, בית"ר הייתה השמחה שלו, זה היה ממלא אותו... בעזרת השם אני רוצה במצבה שלו לעשות את הסמל של בית"ר, לכתוב לו שהאהבה שלו תהיה על המצבה שלו, הקעקוע שהיה לו על הגב יהיה גם על המצבה. בעזרת השם אני מאחלת לעצמי שאלוהים יזכה אותי שבאיזשהו יום, הבת שלי תזכה לעמוד באצטדיון טדי ולשיר שיר לזכרו של אח שלה".
זמן קצר לאחר הירצחו, נציגים מטעם "לה פמיליה" - מועדון המעריצים של בית"ר ירושלים, הביאו את גביע האליפות בו זכתה הקבוצה לבית הכנסת שבו נוהגת משפחתו של חי להתפלל. חודש לאחר מכן קיים המועדון ערב הנצחה שבמהלכו הוזמנה אחותו עדן לשיר את ההמנון ואת השיר "ניצוצות" – שהוקדש לזכרו, והמשפחה קיבלה מנוי קבוע למשחקי הקבוצה.