קורות חיים
בן מאיר וחיה-מיזא. נולד ביום ט' בניסן תרפ"ח (30.3.1928) בטרנוב שבפולין. נין ונכד לבעל "תוספות יום-טוב". היה בן י"א כשפרצה מלחמת-העולם השניה ולא הספיק לסיים אלא ארבע כיתות בבית-הספר היסודי. אז נכלא בגיטו יחד עם בני-משפחתו בתוך שאר יהודי טרנוב.
שיחקה להם השעה והוא, אמו ואחיו הצעיר, עברו ללבוב, מקום שם הסתתרו במשך זמן-מה כנוצרים עד שלבסוף נתגלו ונשלחו על-ידי הגסטפו למחנה-השמדה בלץ. ברכבת למחנה הפרידו בין בנימין לבין אמו ואחיו אך הם נדברו לקפוץ מן הרכבת. בנימין קפץ ונמלט על אף יריות-השומרים אך אמו ואחיו לא עשו כן ועקבותיהם נעלמו. בדרך נתפש בנימין כמה פעמים אך הצליח לחזור ללבוב ומשם לטרנוב. הוא נפגש עם אביו וחי אתו עד חיסול הגיטו, ואז, בשנת 1943, הצליחו להימלט מצפרני-האויב ולהגיע ברגל להונגריה.
אחרי נדודים וטלטולים מרובי-סבל הועבר האב לסנטוריום בדבוס שבשווייץ; את הבן, בנימין-זאב, החליטו עסקני-הפליטים לשלוח לארץ לפני שהגיע תורו, כי בעבר סבל רבות. בפברואר 1944 הגיע לארץ במסגרת "עליית-הנוער", למד במקוה-ישראל ועם סיימו את לימודיו שם התגייס לפלמ"ח. פעם, בשעה שהבריטים הקיפו כמה מקומות חקלאיים בארץ, וגבעת-ברנר בתוכם, נתפש אף בנימין עם השאר כדי להישלח לרפיח, אך הוא הצליח להתחמק מידי השוטר המפקח.
נמצא במסגרת הפלמ"ח במשקי יגור, מעלה-החמישה ורמת-רחל.
בפרוץ מלחמת- הקוממיות היה מדריך לנשק כבד. אחרי שעבר קורס בנתניה מילא תפקידים אחראיים שונים. תחילה היה מ"כ עד שהגיע לדרגת מ"פ. היה בין כובשי באר-שבע ובין החודרים לשטח מצרים.
עניו היה, ממעט דברים, צנוע בהליכותיו וחבר מסור. יסוריו בגולה חישלו את רוחו ואת רצונו העז לנקום. באחרון של פסח תש"ט (20.4.1949), בקרב על-יד בית-גוברין, נפל והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-הקברות ברחובות.