אלבום תמונות
כבר עברו 8 חודשים, מאז שראינו אותך לאחרונה 8 חודשים שנראים כמו נצח.
הזמן עובר והגעגוע הולך וגובר.
אני עדיין רושמת על הדפים שנתת לי, אך הם הולכים ואוזלים.
החוויות שבתמונות הולכות ונחרטות כזיכרון רחוק. אך הכאב עדיין קרוב.
אתה זוכר את סוכות האחרון?כל כך התאמצנו לבנות סוכה בביתכם בקצרין ובסוף זה לא יצא, אז באנו לבקר אותך כל ערב בבסיס. וישבנו עם החברה שלך ושאל אותך אחד מהם: "מתי כבר תתנתק מההורים שלך? ילד של אבא ואמא "הוא קרא לך.
אז עכשיו שנגזר עליך להתנתק מהם, אנו מנסים להגיע לרמת האהבה שלך אליהם (ולרמה שלך לעולם לא נגיע...).
בחתונה האחרונה שהיינו אמרת לנו, גל: "הפעם אני יושב ואוכל" וכמובן מהרגע שנכנסנו לאולם לא ישבת לרגע ואני וגלית ישבנו וצחקנו היום גלית ואורן קיבלו את עצמם את התפקיד, ואני כנראה פחות חזקה, יושבת וכבר לא צוחקת, פשוט מחפשת אותך בין המרקדים ולא מוצאת... השבוע שמחת תורה ואני מעדיפה לדלג על "השמחה" הזו השנה, מי ירים את ראש העיר על כתפיו?! מה שנותר כנראה תהיה הקפה לזכרך, אתה שלא פספת אף רגע בהקפות.
אני עוברת בסניף והגלעד עומד שם זקוף וגאה כפי שהיית וזה מה שנשאר ממך. אני הולכת לבקר אותך במקום מנוחתך ושם העציצים פורחים ומלבלבים והנרות תמיד לצדך דולקים, כי אביך דואג לך, כמו שתמיד דאג שיהיה לך הכי טוב מכולם ושלא יחסר לך דבר. זה מה שנשאר אבן יפה ומסביבה צמחים ונרות לדאוג להם.
אנחנו ממשיכים לחיות, הולכים ומתבגרים, ילדינו גדלים ושומעים סיפורים עלך כי זה מה שנשאר לנו, הזיכרונות המתוקים, החוויות היפות, הרגעים העצובים יחד והקטעים המצחיקים נורא. מי תאר לעצמו שלכך יובילו החיים, מי תיאר לעצמו שהרגע שהכל נגמר בו, יכול להיות כל כך קרוב לכל אחד מאיתנו, מותך גרם לי להבין את דרך חייך (כמה שזה נשמע מצחיק): להספיק כמה שיותר, בכמה שפחות זהמן, זה היה המוטו שלך, ומזה אני למדה, אני יכולה להמשיך ולכתוב עוד ועוד אך אני אשאיר את זה לשיחות שביננו.
אוהבת ומתגעגעת וכואבת
מירי יהלום.
אריה, פנינה, דוד ואילן הין חזקים
גלית אלקים חנן אותך בראיה נבונה של החיים אז נצלי זאת!
אוהבת מכל הלב.