אלבום תמונות
גל,
איך אפשר לכתוב על גל בלשון עבר?!
הכאב הוא כה רב שבכל אות וכל מילה צריך להפסיק לכתוב כדי למחות את הדמעות.
בן מסור ואוהב היית גל, תמיד עם חיוך רחב וחיבוק חזק, דואג ומפנק.
והכאב שלא אשמע בטלפון: "מה נשמע אמא. ומי בא לשבת? ואם האחים לא באים לשבת אז אולי אפשר להביא חסר או חברה?".
ועוד לפני שגל מגיע אז מחכים לו כאן החברים, כי גל מהדרך כבר התקשר להודיע להם שהוא בדרך הביתה. והתוכניות, גל, אי אפשר לשכוח, אתה זה שהיית אמור לשמור עלינו, ההורים בעת זקנתו, דירה קנינו שתהיה קרובה אלינו וחיכינו שתעבור לגור בה עם גלית האהובה, ולא הספקת לקיים הבטחה אחרת גל: "אל תדאגי אמא, אמרת, אני אביא לך את הנכדה הראשונה". אפילו מקום על הקיר שמרנו יחד עם תמונות הנכדים שיחיו ובינתיים תליתי שם את תמונת החתנה שלך ושל גלית שתחי.
לחשוב שלא אראה אותך לבוש עם חליפה ועניבה מסודר ומגונדר, או עם מכנסיים קצרות וגופייה. שלא אראה אותך רוקד בחתונות ומרכיב חתנים על הכתפיים.
היית הראשון שמביא מתנות לימי הולדת לאבא ולאמא, לאחים, לגיסות ולאחיינים וכמובן המתנות שהרעפת על אשתך האהובה.
אי אפשר לחשוב שכל התוכניות וכל התקוות נגדעו...