רס"ן יצחק קלי ז"ל

אלבום תמונות

דומם עומד הבית,
בתריסים מוגפים,
וקדרות עוטפת אותו.
מאז שהלכת בני,
עומד הבית,
עגום,
מבויש.
דלת השער חורקת,
ואני נכנסת פנימה,
לנקש את העשבים מהפרחים.
כשאני עומדת,
בינות הפרחים,
כאילו יד נעלמה,
מלטפת ומיישרת,
את קמטי העצב,
מעל פניי.