לא קל לי, ילד שלי
לפתוח את הארון
ולראות את החולצה החדשה,
ונדמה היא לא יודעת,
עדיין מחכה תלויה.
ונדמה היא החולצה הלבנה,
כבר מאה שנה מחכה תלויה,
כבר מאה שנה מגוהצת ונקיה,
אשתקד בלוויה
רציתי להוציא את החולצה
ולעטוף אותך
ולנשק במצח
ולהזיל דמעה
אך אתה מיהרת לאדמה.
ובלילה אני לפני השינה נושאת תפילה,
הלואי חומד הנשמות
בבוקר אקום והיה זה רק חלום בלהות
ובבוקר אני קמה מלאת אמונה
פוקחת את העיניים ורואה תמונה.
וכך לילה, לילה לפני השינה,
וכך בוקר, בוקר אותה אמונה,
ואתה לי על הקיר, רק תמונה.