בא לילה, ליל אלם, קודר כשאול יציע
ומסביב ישרה צל חשך בנתיבו.
עמד מלכת, דם, מאור רקיע!
עוד רב הדרך! אל תכבה כבה!
הב אור לי, הב אור יום! עצמה לא ידעתיה
תגאה בנשמתי, בתוך לבי רותחה...
עמד מלכת דם, מאור רקיע!
עמד ושפך על נתיבי אורך!...
קול-רוממות אדיר מפי בן-נון בוקע,
בהדרת קדש לדבריו העם הקשיב.
מרחב ערבות אין-קץ מנגד השתרע
ויום שוקע שוב זרח בהוד וזיו.
הסיע מחנותיו... שורות אויביו נמוגו,
וצל הלילה נס מעל פניו בתום.
קרני הנצחון שפכו עליו אור-נגה
ויום-תהלה חדש הצת ברום...
ש. פרוג