אילן
הוא היה כאילן השתול בתוכנו
בליבנו הכה שורשים
ומכל פרותיו חילק הוא בלי הרף
והותיר לו ענפים יבשים.
מעולם לא דאג לטובת עצמו
היה הוא העץ הנדיב
בענפיו לכל סיפק מחסה
והגן בגזעו היציב
הוא לא התקשט בפרחים וריחות
ולא התרברב בגובהו האיתן
רק אהב לאהוב ולהיות נאהב
ולשמח את כל צמחי הגן
אך לפתע פתאום נגדע האילן
והורדה הגבוה שבצמרות
ובליבנו חקוקים שורשי נשמתו
ועיניו הגדולות - השחורות...
אחותו