אילו כוחות, אבינעם, אילו עצמות. הצלחת לכלול הכל...
אבינעם יקר, לכתוב עליך - זה כל כך קשה.
מישהו שאל אותי מהי התכונה הייחודית שלך, במה אתה מיוחד, ולא יכולתי לענות לו, שהרי במה אתה לא מיוחד?!
היד מדפדפת שוב באלבום התמונות, בפעם המי יודע כמה. העיניים רואות והלב מסרב להאמין. לרגע נדמה כאילו עוד שניה תצא מהתמונה שהקפיאה רגע של חיים, ותחזור אלינו... התמונות מראות מה שאי אפשר לשכוח - את החיוך הגדול, את הנשמה הגדולה עוד יותר. את כוחות החיים, את אהבת החיים, אהבת הכל. את המבט המעמיק, המאמין כל כך, את השכל הישר ואת שיקול הדעת המיוחד. את המשפטים המתאימים בזמנים הנכונים. את אותה רכישות מיוחדת הטמונה לה בלב פנימה.
אתה אבינעם - עברת לעולם שכולו טוב, אותנו השארת עם חסרון עצום, עם אחריות גדולה. אחריות המחייבת אותנו להמשיך לשאת את המשא אשר עיצבת ופיתחת במו ידיך, את מה שנשאת עמך כל ימיך. השארת לנו משימות גדולות כל כך, שרק עם כוחות כמו שלך ניתן לבצען. אלו כוחות אבינעם! אלו עוצמות. הצלחת לכלול הכל.
התחנות בהן עברת בחייך מרכיבות פאזל יפה כל כך, פאזל מושלם - פאזל המורכב מגוונים רבים הטמונים באישיותך - אבינעם של הבית, אבינעם של המשפחה, אבינעם של ימי הילדות השמחים, אבינעם של ישיבת הגולן, אבינעם של מחלקה שלוש בגולני, אבינעם של ישיבת הר המור, אבינעם של החברים, ואבינעם של השיחות העמוקות אל תוך הלילה, אבינעם של הויכוחים הסוערים על דברים שברומו של עולם, אבינעם של ההסתכלות המיוחדת על כל מה שקורה.
ככל שחושבים עליך יותר מבינים כמה גבוה היית מאיתנו וכמה קרוב היית ללבנו. כיצד השכלת להיות עם כל אחד, לדבר אליו בשפתו, לחדור ללבו.
כיצד יתכן שכל כך הרבה אנשים בטוחים שהם, ורק הם, היו החברים הכי טובים שלך?!
חברים המקוים לזכות להיות ראוים למה שהענקת לנו.
חברים החפצים כי מעשיהם ימשיכו לבטא פעלו של אדם מיוחד כל כך, של אדם גדול.
דורון שוורץ