אפי, זוכר איך לפני כמה ימים ישבנו בחוץ שתינו קפה עם סיגריה, אתה עם הכוס "המשופצרת" שלך, צחקנו על קו החיים ובכף היד ניסינו לקרוא אחד לשני את המשך החיים ועכשיו אנו פה כואבים וכותבים מילות פרידה ונזכרים ברגעים, רגעי אושר, הצחוקים והשטויות שהיינו עושים.
רק אתמול היית בדרך לחיים חדשים, חיים שאחרי הצבא, חיים שכל כך ציפית להם: תאילנד, אמסטרדם, מעצב פנים.
תכננו להוציא בובות LEO עם כל האביזרים, רצית לקנות למחלקה צ'יפסר כמתנת שחרור.
זוכר איך בדיסקו של הבסיס היית רוקד כמו שרק אתה יודע לרקוד והיית מספר לנו שאתה רקדן מקצועי במועדונים, זוכר איך בימי ראשון היית בא עם הסיפורים על האזרחות שכל כך אהבנו לשמוע.
אנחנו זוכרים איך היית מתעצבן עלינו והיית עושה עלינו "אמבושים" ואחרי זה שואל בפרצוף תמים "אבל מה עשיתי" ואח"כ כשאף אחד לא היה מסתכל היית בא מאחור עם רובה מים (המקוצר שלך) והיית משפריץ לכל הכיוונים.
אפי, חיית בשביל השחרור ומי היה מאמין שכך יגמרו לך החיים.
תמיד ננצור בליבנו את הביטויים והמילים שהיו כל כך אופייניים לך.
היינו אחים ואתה אח גדול.
אפי כבר מתגעגעים וכואבים.
החברים