לה גון אדם כיין, יין איי יון,
והיא כמו לב אדם שלאהב הירבה,
והיא כמו לב אדם יודע אף לזעום,
והלם תף עם רנן נבל בקירבה.
אני שומע בה שירו של ים בראשית
רוחץ יבשת צעירה בגל חיבה,
אני שומע בה את נהם המבול,
ילל חיות נסות אני שומע בה.
אני רואה ספינות: ציו של אודיסט,
ופוסידון ברעמתו הרטובה,
ואת יונה מושלך לחוף, נוטף כולו,
אחר אשר יצא מדג ותהום רבה.
מאניה נשא קולו של משורר
מפליג בים סוער אל ארץ לה נשבע.
יצחק שלו