רב"ט מנחם מוסה נולד בק. אתא, שרת ב -יח' בינוי 302 ונפל ביום ב' חשון תשנ"ה.
בכיתות א'-ו' למד בביה"ס הממלכתי "בית יוסף", בכיתות ו'-ח' למד בישיבת "מגדל אור" שבמגדל העמק. את לימודיו התיכוניים השלים בביה"ס "רוגוזין" בקרית אתא.
במקביל ללימודיו התיכוניים, הקפיד מנחם לעבוד במסגריה, מתוך דאגה ועזרה להוריו. את אביו הקשיש אהב מנחם אהבה עזה ומיוחדת. הוא דאג לו, התרפק עליו, ליטף וחיבק אותו בכל הזדמנות והשתעשע איתו כאילו היה הוא האב, ואביו - הבן הצעיר. הוא סיפר לו בדיחות והצחיק אותו גם כשידע שאביו לא ממש מתקשר איתו. מנחם ידע לשמוח מכל אירוע והקפיד לחגוג כל חג. על אף שהיה בוגר ועצמאי מגיל מאוד צעיר, נשאר הילד שבו, ובל"ג בעומר למשל קושש עצים, הכין מדורה וערך לילה לבן שלם - בדיוק כמו בילדותו.
את יום הולדתו ה-17 חגג אצל חנה אחותו עם חוג חבריו האופנוענים, שהגיעו כולם ברעש מנועים, סובבו אותו, רקדו ושמחו והשאירו את פחיות הבירה ושאריות החינגה עם כל הבלאגן לטיפולן המסור של אחיותיו שהם מוכנות לעשות למענו כל מה שרק ביקש.
מנחם ידוע היה בקרב כל מכריו כבעל ידי זהב כל יכולות. הוא טיפל בכל תקלה וקלקול ותיקן לכל זקני השכונה כל סתימה או נזילה. המקדחה והרתכת היו בהישג ידו באופן קבוע וכולם ידעו שבכל רגע נתון שבו יבקשו עזרה - יענה להם.
אהבתו הגדולה לבעלי חיים הורגשה ונשמעה ברחבי הבית בקול ציוצם של תוכים ואפרוחים שגידל במסירות והאכיל מתוך פיו שלו.
אהבתו זו הביאה אותו למקרה שלאחר שטיפל וגידל אפרוח בן יומו, הגיע מנחם מיום עבודה עמוס, חיפש את האפרוח ברחבי הבית וכשלא מצא אותו התיישב לנוח על הספה - ועל האפרוח. קשה לתאר את הצער והכאב שנגרמו לו ממקרה זה, ורבות הדמעות שהזיל על האפרוח הקט.
משפחתו היתה ערך עליון יקר וחשוב עבורו. את ישראל אחיו התעקש מנחם לראות מידי יום ביומו, העריץ אותו, ראה בו מודל לחיקוי והשתדל להתנהג כמותו.
את מנחם נזכור יפה, צעיר, יחיד ומיוחד עם חיוך נצחי מלא בטוב לב שאי אפשר להתעלם מקיומו, מוקף תמיד באוהבים אותו ומוכן בכל עת להגיש סיוע.
יהי זכרו ברוך