אחד הדברים שאני זוכר כאופייני למנחם הוא בשקט הנפשי שלו. תמיד היה רגוע, תמיד היה שקט, שום מילה רעה לאף אחד... רק שלטטב חיוך ממזרי בזויות הפה... מוכן לעזור ומוכן להגיב מילה טובה - אף פעם לא מילה רעה... אף פעם לא קללה או עלבון... וזו עובדה!
3 שנים הכרתי את מנחם, מעולם לא היתה לו בעיה משמעתית רצינית ואף פעם לא היה צורך לנזוף בו או להעיר לו בצורה מיוחדת...
בשקט המיוחד שלו הוא הקשיב לכל אחד והגיב בדרכו שלו...
כאשר נשאלה שאלה קשה בשעור תוך למשל... היתה דממה... ובדך כלל ידו של מנחם התרוממה והתשובה היתה תמיד נכונה וניכר היה בה מחשבה והגיון בריא...
לא היה אחד מהחברים בכיתה שלא חיבב במיוחד את מנחם, כולם בין ידידיו ועם כולם ניהל מערכת יחסים יפה ובריאה לתפארת.
כאשר נפרדנו בסוף כיתה י"ב - הרגשת בטחון לגבי מנחם מכוון שבחור כזה יסתדר בכל מקום וכולם יעריכו את תכונותיו החיוביות ואת השקט ושלוות הנפש שלו.
אך הגורל היה אכזר... ועל זה אין שום נחמה... יהי זכרו ברוך!!!
מאיר הורביץ
מחנכו של מנחם במשך 3 שנים בתיכון רוגוזין