בן י"ג היה כאשר גמר לימודיו בביה"ס העממי.
בביה"ס, היה אברהם בולט ברצינותו וביושרו בלימודים ובעת משחק עם חברים.
אברהם לא התלבט רבות לאן לפנות אחרי שסיים את ביה"ס העממי - דרכו היתה לישיבת בני-עקיבא ב"כפר-הרואה". הוא לא חיכה ליוזמתם של ההורים, אלא, בעצמו פנה לישיבה, נרשם ולמד בה שנה אחת. במשך השנה שלמד בישיבה שאב לתוכו מלבד את אורח חייה ורוחה של הישיבה גם רוח חלוציות ויוזמה.
וכאשר חזר לכפר היתה משימתו הראשונה הקמת סניף בני-עקיבא במקום. לא קל היה הדבר, במיוחד שקדמו לכך נסיונות רבים שניכשלו לאחר זמן קצר. גם הפעם היו רבים מהחברים מלאי היסוסים בקשר להקמת הסניף. לא כן היתה מחשבתו של אברהם ז"ל. הוא הקדיש את כל מרצו ומחשבתו לסניף, והודות לכך הצליח להקימו.
רבים היו שטחי-הפעולה, להם התמסר בסניף וכן ב"הגנה", אך במיוחד התמסר לאיסוף תרומות לקק"ל.
אברהם ז"ל היה פעיל גם בגדנ"ע, וכשפרצה מלחמת השחרור, גויס תחילה למסגרת זו. מאוחר יותר עבר לצבא. לאחר שנה עזב את הצבא והצטרף לקבוצת ביריה, בקבוצה היה חבר פעיל בשטחים שונים, מלבד עבודתו הרגילה. כעבור שנה חזר לסיים את השרות הצבאי שלו והגיע לדרגת סמל. אברהם עבד כמדריך בבי"ס למכ"ים בבית-גוברין.
במסגרת האימונים הדגים בפני חבריו ירי בתותח אנטי-טנקי, שהיה באותה תקופה מבצע חדש בצה"ל. בשל תקלה שאירעה, התפוצץ הפגז בתוך הקנה ואברהם נפצע קשות. למרות הכל, דאג תחילה לטיפולם של הפצועים האחרים ואחר-כך לטיפול בו.
אברהם ז"ל הובא לבית-החולים ולמחרת נפטר.
זכרו של אברהם לא ימוש מלבנו, הרי השירה שהנהיג בתפילה כפי שהושרה בישיבה מהדהדת באזנינו, יוזמותיו, פעולותיו ורוחו התוססת - בינינו.
יהי רצון, שנוכל להמשיך ולהאדיר את סניף בני עקיבא במקום אותו יסד אברהם ז"ל ובזאת נקיים מצבה חיה לזכרו, אשר יהיה שמור אתנו תמיד.