הם היו בחירים רוננים... קולם נדם.
בני גזע דוד שנפלו וחרבם בידם.
ופשוטים וחמודים כדוד הנער ממשפחת הרועים...
והם יודוך עפר, אלוהים!
עפר גוללם אינו עפר מות...
ממין זה עפר יצרת קדם אדם
ממין זה הר הבית העפר והסלע.
אין אמת זולתם ואין הוד מלבדם.
ואנחנו ביקום זולתם אינם אלא
חיים בזכותם, בזיום גם נזבד.
המביט לקברם חדל להיות עבד.
(א"צ גרינברג)