בשבילי הוא היה וישאר תמיד אהרל'ה - לא אהרון. ילד בהיר עיניים ובהיר שער עדין וחביב, זקוק לאהבה וחום בלי סוף. במשך שנתיים שהה בביתנו והיה כאח ואחות ממש ונראה היה שאושרו של אהרל'ה היה שלם. חלו שיפורים בהתפתחותו הגופנית והרוחנית כאחת ובלימודיו התקדם בצורה המניחה את הדעת. אפילו לאווירה הדתית של ביתנו הסתגל וקיבל כל דבר בהבנה ובאורך רוח. הוא היה קרוץ מחומר טוב, ואפשר היה לעצבו ללא בעיות מיוחדות. גם אמו מצאה נחמה בראותה את הילד מתפתח ומתקדם כל כך יפה אחרי שנות גלגולים אצל מטפלות ומוסדות ילדים שונים.
רצה הגורל, וכעבור שנתיים נאלצנו לדאוג לאהרל'ה למסגרת מחנכת אחרת והייתי זאת אני שהמלצתי להעבירו לקיבוץ רמת יוחנן. אישיותו של אהרל'ה הבטיחה הרבה מאוד. וחשבתי, שגם הקיבוץ יצא נשכר, אם יגדל ויתפתח לחבר טוב בעתיד. גם קרבתו לאמו היותה שיקול חשוב מאוד.
ואכן יש לציין שהבחירה היתה טובה, אהרל'ה גדל בקיבוץ באישיות כמו בשנים. לא במעט יש לזקוף זאת לזכותה של המשפחה המאמצת שלו, והטיפול הטוב שהעניקו לו בקיבוץ. לעיתים קרובות מאוד ביקרה אותי האם וסיפרה לי על אהרל'ה רבות. לא אשכח לעולם את סיפורה על התגייסותו של אהרל'ה לצבא. כאשר החליט להתגייס ליחידה קרבית, נסתה האם להניאו ממעשה זה בשל היותו בן יחיד וקרוב משפחתה היחיד שהיה לה בכלל. אבל על כך ענה לה אהרל'ה: "אמא, בכל אני מוכן לקבל את דעתך פרט להתגייסותי לצה"ל, שטח זה אני דורש ממך להשאיר לשיקול דעתי בלבד". ואכן התגייס ליחידה שבחר, גמר את שרותו הצבאית ותרם שנה נוספת לטיפול בנוער. בכל שטח הצליח, גילה מסירות ודבקות במטרה. גם בעבודתו במשק גילה מסירות ללא גבול והיה אהוב על כולם. עד שבאה מלחמת יום הכיפורים וקפדה את חייו הצעירים.
לא פעם אני מהרהרת על אהרל'ה וחושבת: מי אנחנו בשר ודם פשוטים, שנמדוד צדיקותו של אדם. איזהו צדיק בארץ שיעמוד במחיצתו של צעיר כזה, שמלכתחילה התגייס לצה"ל בלב שלם לשרות בתפקיד קשה ביותר למרות רצונה של אימו. במסירות ובאומץ חסם בגופו את קלגסי האויב, עד שהדף אותם ונפל חלל.
יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.
שרה בן-שמן.