ואז נדע, כי נעבור עמם
בדרך האחת, פשוטים כבני המון.
וגם שמותינו יחרתו בחול החוף בשניים.
אז נדע, כי בשקיעה האדומה,
גם נטף מדמם החם והקדמון,
וצליל קולם בזמר שועלי הליל.
לא, הם לא יחזרו.
אבל תמיד פנס יפריח אותותיו,
ואנשים בחוף ידומו עם השייט.
והם יראו: העלם ההרוג
צועד סהרורי, פורש את זרועותיו
אל אור החלונות, אל המולת הבית.
חיים גורי