"זוכר אני את הישיבה בבקעה - - המפקדים קראו לך מוטי ולא מרדכי. ידעתי כי אין שמות חיבה בצבא אבל כולנו לא יכולנו שלא לחבב אותך בשל החיוך שעל שפתיך - - - במחלקה אהבו אותך כולם - - - בקשותיך לא היו מרובות. היית חייל שהשתדל למלא את כל הבטחותיו. היית חייל בעל מרץ וכושר שלא כל חייל ניחן בהם. הייתי מוסר לך תפקידים של מפקד וראיתי כיצד אתה מסתער על יעד ומחלק פקודות. לוחם למופת היית. אני זוכר כי יצאתי אתך למרדפים בבקעה. הנשק היה במצב היכון וכשהסתכלתי במבטך אמרתי בלבי: מסכן המחבל שייתקל במבטך זה - - - מוטי, נפלת כלוחם ומגן על המולדת, כשיבוא השלום, שהוא תקוות חיינו, נדע כי אתה וחבריך שנפלו נתנו לנו בדמם את השלום".