איפה שהוא היה, שם היה שמח.
ביום שישי פגשתי את הפקידה הפלוגתית שלנו שחזרה מהקו. לשאלתי מה מצב החברה, ענתה לי שהכל בסדר ויגאל בבית. מיד צלצלתי ליגאל ושאלתיו לשלום החברה. הוא ענה לי מיד בשאלה, האם אינני יודע ואם לא שמעתי... נרעדתי ומיד באה שאלתי המפוחדת מה... ובאה תשובה קצרה ואיומה. מוטי נפל...
נשארתי המום. מוטי נפל. הכיצד. זה לא הגיע להכרתי. הבחור העליז מכולם שהכרתי בחיי, שלא מש ממנו החיוך. ואיזה חיוך זה היה...
מוטי חי בכל המחלקות שבפלוגה. הוא היה שותף לכל החוויות של כל המחלקות ולא רק של מחלקתו הוא. כזה היה מוטי. איפה שהיה שמח, הוא היה שם, ואיפה שהוא היה, שם היה שמח.
אבל מה זה שווה, אם נאמר שזה היה... ולא יהיה. כיצד נוכל להתרגל לרעיון שלא נצחק ולא נשתובב יותר עמו.
מוטי דע לך, כי אנו חברי הפלוגה לא נשכח אותך לעולם...
מחבר לפלוגה
אריק