ילד נחמד ואמיץ לב היה צדוק. בילדותו בלט בשובבותו הנחמדה והיה אהוב על מוריו וחבריו. יושרו וגלוי לבו לא אפשרו שמשהו יכעס עליו. שנא עכוול והיה דוברם של כל התלמידים בכתה.
שמונה שנים של לימודים בבית הספר היסודי לא הספיקו לו, כי היה פעלתני מאד ולא אהב את הישיבה על ספסל לימודים ללא פורקן של פעילות גופנית.
נגר במהירות ויצא לחיים. מצא בטוי לפעלתנותו בספורט והצטיין כספורטאי במיוחד במשחקי כדורגל.
נבחרת קרית אתא אבדה את הטוב שבשחקניה, כאשר היה הרוח החיה של הנבחרת כולה. מה גדולה היתה ההפתעה והשמחה, כאשר חזר לבית ספרנו כמדריך ספורט בפעולת בית התלמיד... הנה כך תיקן צדוק בעצמו בבית ספרו את המעוות, אשר הוא סבל בעקבותיו, הפעילות הגופנית שהיתה חסרה בבית הספר.
התלמידים כבדוהו והעריצוהו. כמדריך והיה נערץ מאד.
שמחה זו לא ארכה שנים ואף לא חדשים רבים. בפרוץ מלחמת ששת הימים גויס למלחמה, ליחידתו יחידת גולני אשר לצערנו מספר אבידותיה במלחמה זו היו רבות. הוא עם חבריו פרצו לתוך הרמה הסורית ובהתקפת ליל שישי על הרמה פגע פגז בזחל, בו היה ואשר תחמושת רבה היתה בתוכו. חבריו נהרגו במקום והוא בלבד, בליבו האמיץ, עדיין החזיק את פתיל חייו במשך חמישה ימים בבית החולים פצוע קשה בגבו ובגרונו.
משאלתו האחרונה היתה לראות את הכתל המערבי והביע תקוה, שלפחות על כסא גלגלים יגיע אליו.
הידיעה על נפילתו הכתה את תושבי הקריה בתדהמה. אכן "בארזים נפלה השלהבת".
מבית הספר לבית העלמין באזכרה בבית העלמין, בה השתתף מנהל ביה"ס מר שפריר, חולקו למשתתפים כנהוג משניות ללמוד לזכרו. כשפתח מר שפריר את המשנה שקבל, נדהם ממראה עיניו. רשום עליה השם: צדוק נגר, תלמיד כתה ו', בי"ס "יבנה". אכן, "המשנה" של צדוק נתגלגלה ובאה איכשהו עמו לבית העלמין והוחזרה בדרך זו לבית ספר "יבנה"...נטל מר שפריר ברשות את המשנה ושמר עליה עד שנזדמן בן אחיו של הקדוש יבדל לחיים ארוכים ואז קרא לו, הסביר וספר על דרכה של משנה זו והחזיר אותה למשפחה למזכרת.