מיום שבו נולדת ועד לכתך לשדה הקרב שממנו לא שבת לא נפרדנו. תקופת ילדותנו כמו עוברת ברגע זה לנגד עיני ואני נזכר כיצד השתובבנו, שיחקנו ואף התקוטטנו.
אך תמיד אהבנו אח את אחיו. אפילו ברגע שאני לבשתי את המדים לראשונה, לא רצית להפרד ממני על כן התנדבת להתגייס לפני מועד הגיוס. מיד עם גיוסך ביקשת להשלח לשריון, רצית להימצא בתוך זרוע הפלדה האדירה של צה"ל. בשריון עלית לדרגת מפקד טנק. עדיין זכור לי היום לאחר שסיימת קורס מפקדי הטנקים ובאת הביתה כולך גאה וקורן מאושר על הצלחתך.
עם שחרורך מהצבא הצטרפת לעבודה במשרד-הביטחון ושוב חזרנו להיות יחד. גם כאן לא פסקת לתרום מחלקך למאמץ המלחמתי. הממונים עליך תמיד ידעו לספר על התוצאות הנפלאות של עבודתך וראו בך אדם מהימן ואחראי, בעל יזמה אישית וכושר ביצוע. כל דבר שבא לידך ידעת לטפל בו ולתקנו. היו לך ידיים נפלאות לעשות כל אותן עבודות, אשר דרשו שקידה ואורך- רוח.
אבא ואמא הזדקנו ביום אחד בהגיע אליהם הידיעה האכזרית. כל רגע וכל שעה אינם יכולים לשכוח את דמותך הניצבת לנגד עיניהם. הכאב עמוק וצורב, עד כי שום דבר אינו מסוגל עתה להחזיר להם את חדוות החיים.
את בנך לא זכית להכיר ולשמוח בו. כאילו ניבא לבך מה צפוי להתרחש כתבת לאשתך מכתב ובו ביקשת לשמור על בנך שישא את שמך. ומה צר לי מדי הסתכלי בבנך ניבטות אלי עיניו וכמו רוצה הוא לשאול "איפוא אבא שלי". ואין בידי לסייע לו. קטן ורך הילד על מנת להבין מדוע עולם אכזר זה גזל ממנו את אביו.
את אשתך השארת בחודש השמיני להריונה בתקווה כי תשוב ותהיה לידה בשעה המאושרת בחייכם, יום הולדת הבן. אך לא שבת והיא נותרה בודדה ומצפה לשובך.
נלקחת מאיתנו ללא עת בעודך בתחילת דרכך בחיים.