בחודשים הראשונים של שנת 1948 הייתי מפקד כיתה וניסים היה חייל בכיתתי ב 14.4.48 בשעות אחר הצהרים, הפלוגה שלנו הותקפה על ידי כוח דרוזי חזק באזור גיבעת הרקפות, כיום , בקרית אתא, כאשר המחלקה שלנו הייתה פרוסה ברחוב מימון כיום, על ידי מרכז הספורט כשניתנה פקודת נסיגה לפלוגה לאחר שהמחלקה הקדמית סבלה 6 הרוגים שנשארו בשטח, נסוגו כל היחידות וכן רוב חיילי , מחוץ לניסים ואליעזר בינשטוק, גם כן מקרית אתא, כי ניסים בנסותו לסגת נפגע מאש האוייב. כאשר הזמנתי את החובש, גם הוא נפגע במצחו והמוח שלו יצא החוצה, הוא היה בהכרה מלאה בהמשך הזמן ונסוג לבדו, אך נפטר בבית החולים כעבור כמה שעות. כשניסים נחיסה עוד פעם להתרומם ולסגת, על אף פציעתו הקשה, הוא נפגע עוד הפעם. היות ולא הייתה באפשרותי לשאת אותו על גבי ,כי הדרוזים היו מולי, במרחק של כ 70 מטר, לכן החלטתי לתת לניסים ולאליעזר לסגת בהליכה על ארבע, כאשר אני עוד מ"כ מחפים עליהם.
הנסיגה נימשכה הרבה זמן ואנו היינו החיילים האחרונים שיצאו משדה הקרב. ניסים הועבר מיד לבית החולים ולדאבוני הרב הוא נפטר כעבור שלשה ימים.
ניסים היה בחור יפה ועליז. תמיד היה שמח וטוב לב וידע לשיר מאוד טוב.זמן קצר לפני הקרב הגורלי, ניסים פלט כדור בעת שמירת לילה. בבירור איתי למחרת בבוקר, ניסיתי לחנך אותו ליתר זהירות בשליטה על רובה, והודעתי שאני חושש לצאת איתו לקרב, כי פליטת כדור יכולה לגרום לנזק גדול לכל הכח המשתתף בקרב. ניסים לחץ עלי שלא אנסה אפילו להשאיר אותו במחנה בשעת קרב, ברצונו להיות חייל כמו כולם והוא ישתדל להיות חייל ראוי. לדאבוני, כעבור כמה ימים , בקרב הראשון שהשתתפנו בו, הוא נפל חלל. יהי זכרו ברוך.
מרדכי סלעי