טוראי יהושע אפשטיין ז"ל

הלך מאתנו אח יקר, הלך לבלי שוב, וקשה להשלים עם המציאות. פניו הקורנים תמיד בחיוך של רוחב-לב - לא ישכחו מאתנו.
כן, אחי, מרוצה היית תמיד, נקלעת לחברה מענינת, לקבוצת הכשרה טובה, שבמחיצתה חשבת להמשיך את חייך. אך לא כן רצה הגורל, גורלם של טובי הנוער הישראלי. על אף מחלתך, שהכריחה אותך לשמור על עצמך מפני הסתבכויות נוספות, דרשת בתוקף שישתפו אותך בפעולות. תוך סכנת-נפשות נסעת לחיפה כדי לשכנע את הרופא, כי מצבך מרשה לך לצאת, ואחר ויכוח קיבלת את האישור; האישור שקירב את מותך.
נכנסת מיד לתפקיד: פעולות-הטרדה, התקפה על בית-המכס בתוך שטחי האויב, כיבוש נבי-יושע. "אלה הם חיי הפלמ"ח כרגע" - כך כתבת במכתב האחרון. ושוב תכונה לפעולה בלתי-נודעת, פעולה שממנה לא חזרת. על גדות ה"בניאס" - שם מצאת מותך, שם קבעת בדמך את גבול ישראל. ורק בן-21 שנה היית. הרגשת שנפגעת ואמרת: "זה כלום - אטפל בעצמי", אך התחבושת שחבשת לעצמך לא עזרה. הדם פרץ, פרץ עד תום, עד צאת נשמתך. ינעמו לך, אחי היקר, רגבי עפרה של צפת.

אחותך
מלכה