הכשרה גדולה היינו ובה מצא כל אחד את מקומו וחוגו. ישקה היה בין החברים השקטים והבלתי-מתבלטים בחברה, אך בכל החוגים מצא את מקומו, בגלל טבעו המיוחד וזיקתו החברתית.
בהיותו באשדות היה ביום עובד בבית-החרושת ובערב מתמזג בחיי החברה העליזים. בסימן זה של שמחת-חיים עמד גם חדרו, שדייריו היו מ"נותני-הטון" שבחבורה.
חברים רבים בילו את חייהם בקבוצה ללא עול ותפקיד, פרט לחובתם בעבודה ובאימונים; ישקה, תמיד מצא לו תפקיד, ואפילו היה פשוט שבפשוטים - הקדיש לו ממיטב מרצו.
אפסנאי - תפקיד פשוט הוא, אך ניתן למלא גם אותו בדרך שיהיה חשוב בחברה, בלבד שידע לספק את צרכי החברים ולהסדיר את הענינים עם כל חבר, על אף המצוקה הכלכלית.
השעה בה התאספו החברים לקבלת דסקית, היתה שעת קורת-רוח ועליצות, בגלל דאגתו של האפסנאי שלא להחסיר דבר ותוספת "מלה טובה", שהיתה משלימה את החסר. כזה היה ישקה בתפקיד - מכיר את חשיבותו וממלאו בכל לבו ומרצו.
במלחמה היה מלא טענות למפקדיו - והרי ישקה מעולם לא התאונן. התלונן על שלא הרשו לו לצאת לפעולות במרחב עם כיתתו. פסח על גורמי הבריאות ושידל את כולם ואת הרופא עד שהשיג אישור לצאת לקרבות.
אז תמו הטענות, וישקה חזר לעליצותו, מאושר ומלא סיפוק מהווית הקרב עם החברים להכשרה ונשק.
הגדוד פעל לאורך הגבולות בגליל ויצא מדי לילה לפעולה ופשיטה. ישקה יצא לשתי פשיטות, בהן הצלחנו להפתיע ולהכות את האויב מכה רבה. אחר יצא לפשיטה שלישית, שבה עלינו על מארב ונסוגנו. בפעולה זו, שמטרתה פיצוץ גשר ה"בניאס", ומניעת פלישה לארץ - נפל. הגדוד, שחבריו של ישקה הקימוהו, ידע לצעוד בקרבות על אף הכשלונות, הנסיגות והקרבנות עד סיום מלחמת-השחרור, כי כאלה היו בחוריו - מסורים עד תום.
י.ג.