כבר חלפה כמעט שנה מהיום בו נפל מוטי. זמן די רב עבר ובכל זאת אני מרגיש שעד היום לא תפסתי לגמרי, ולא קלטתי לגמרי את הדבר. מדי פעם כשאני מדבר עליו או מהרהר בו אני עושה זאת מתוךך הרגשה שזה עתה ראיתיו. כאשר אני נזכר במוטי מצטיירת דמותו לנגד עיני בבהירות רבה. הוא היה שונה לגמרי ממני, אפשר לומר שהיה אדם פשוט, לא התלבט לקראת עתידו. כבר בגיל צעיר נתגלו בו מספר נטיות וכולן פחות או יותר בשטח אחד. אותן פיתח, שלא כרבים המגלים עניין חולף בדברים שונים לגמרי. מוטי היה אדם תכליתי הוא התעניין בחקלאות, טבע, ידיעת הארץ, וכדי להשלים את התמונה אוסיף שאהב מאוד ספורט.
על אף שאני אחיו התאום, חושבני כי היכרותי בחיי את מוטי פעמיים:
בפעם הראשונה כאשר גדלנו יחד, ובשנייה בצבא. אני נזכר בתעלולים המשותפים שלנו וכאלה היו רבים מאוד, מסתבר שזה היה העניין המרכזי באותו גיל.
גערותיהם של ההורים על מעשי הקונדס ועמידתנו המוצקה בעקרונותינו.
אני נזכר בתקופה שהיינו עדיין צעירים מאוד, בתוכניות מרחיקות לכת שרקמנו יחד ובהחלטות שהחלטנו. תקופה מאוחרת יותר עולים בזיכרוני טיולים, משחקי ספורט, וגם שעות של ריב. שעות רבות בילינו בכיתה ואח"כ בערבים האווירה הידידותית הקיימת בין אחים.
בפעם השנייה פגשתי את מוטי בצבא. רק אז החילותי לראות עד כמה מוטי היינו אח ורע נאמן. בחור בעל אופי יציב, עקשן ומסור. כאן למעשה היכרותי את מוטי כאדם, בפעם הראשונה נצטיירה לעיניי דמותו השליטה. מוטי משך את כולם בחיצוניותו המרהיבה בחור יפה וחסון בעל יציבות.
אני נזכר בפרט קטן מחיי הצבא שלדעתי אומר הרבה על אופיו של מוטי.
בחברה גדולה ומגוונת אשר אליה נקלענו בצבא נמצאו טיפוסים שונים, ובתוכם גם אנשים אשר אפשר לכנותם טיפוסים שליליים. לעיתים קרובות היינו כועסים על אדם כזה. איש לא סבל אותם אך מוטי היה היחידי שפשוט ניגש אל בחור כזה והכה אותו לאחר שעשה מעשה שפל - כולנו היינו סבורים שצריך לעשות כך אבל איש לא ניגש בעצמו.
קשה להיפרד מהדף כי הוא קטן מהכיל את רגשותיי הייתי יכול לכתוב עליו עוד ועוד אולם קשה לי מאוד, לא כתבתי את מה שרציתי לכתוב, רק קטעי חיים. מוטי חסר בבייתנו אך יישאר תמיד איתנו. יישאר איתנו לכל חיינו.
כל דבר שבבית מזכיר לי אותו, בכל אשר הולכים עליו שומעים.
חנוך.