נחפזים ורציניים עד אימה נחלצו השיריונאים אל מול שיטפון השריון הסורי במו צאי יום כיפור, כאשר מעט הטנקים שהיו ברמת הגולן נשחקו וקרסו מול מאות הטנקים הסוריים שעשו גלים במגמה לנעוץ תריז בליבו של הגליל.
רס"ן יעקב הי"ד, נקרא לשרת ביום הכיפורים, זמן קצר לפני הישמע צפירת האזעקה, אעשר זיעזעה כל בית בישראל. שעות אחדות קודם לכן היה שליח ציבור בביהכנ"ס, וכעת שוב נקרא לשרת את העם.
הוא לבד עד מהרה בגדי צבא ואף הספיק לסייע בידי אשתו ושני בניו לרדת למקלט ונפרד מהם במלים קצרות.
תוך מספר שעות היה הוא בדרכו אל החזית הסוערת ברמת הגולן. המשימה שהוטלה על החטיבה, בה שרת היתה לבלום את השריון הסורי שפרץ במרכז ובדרום רמת הגולן.
פלוגתו של יעקב תקפה את הפריצה הסורית מכוון דרום רמת הגולן כשהיא ניתקלת באש טנקים ובארטילריה כבדה. תוך מאמצים קשים פרצה הפלוגה עד למבואות חושנייה. שם התנהל קרב קשה ביותר.
ביום השני למלחמה נפגע הטנק של יעקב פגיעה ישירה. צוות הנטק ניפגע קשה ויעקב הועף מהטנק, כשהוא ניפגע פגיעות חיצוניות בלבד.
לאחר שקבל טיפול רפואי קצר, לא נשמע להמלצת הרופאים להשאר יום יומיים למנוחה. יעקב עזב את ביה"ח ובאותו לילה חזר אל זירת הקרבות.
בהמשך הקרבות נטל יעקב חלק פעיל בפריצה לשטח סוריה, כשהוא משמש כדברי החיל ים "הרוח החיה בגדוד".
שבועיים לחם יעקב בגבורה והנהיג את פלוגתו, עד אשר ניפגע על ידי פגז אויב, כשהוא חשוף בצריח הטנק.
יעקב נפל ביום ששי, כ"ג בתשרי (19.10.1973)כ ובאותו ערב נראתה דמותו מעל מסך הטלויזיה, כשהואכ מתאר את מהלך הקרב בהתרגשות האופיינית לו.
יעקב עלה בסולם הדרגות בחייו הצבאיים ולא פחות מזה בחייו האזרחיים. למד בישיבה תיכונית בשקידה וקבל תואר בכלכלה באוניברסיטה.
מידי שנה בחגים היה שליח צבור בבית הכנסת, וקולו הערב והעדין עדיין מהדהד באוזני הנוער כולו, הדים שלא יישכחו לעד.