"זוכר אני אותו בהיותו ילד נקי, שקט ומנומס. פיקח היה וגם אחראי, מסודר ודייקן ובמיוחד הקפיד למלא את רצון הוריו. הילד גדל והפך לנער נחמד, שוקד על לימודיו וידע למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם. בגיל ארבע-עשרה הגיע לבית-הספר בו לימדתי אני, כאן הכרתיו יותר מקרוב. תמיד התבלט בהתנהגותו המנומסת וברגש האחריות שלו. 'עסקן ציבורי' של כיתתו היה, המוכן תמיד לכל תפקיד שבית-הספר הטיל עליו, כשם שהיה מוכן תמיד לעזור לחבריו, שנזקקו לעזרתו. במיוחד בלטה אצלו אהבתו להוריו; דברי הוריו היו מקודשים בעיניו. זוכר אני את חיבורו שכתב בבחינת-הכניסה שלו לבית-ספרנו, על הנושא "רגע נעים ליד אבא". מתוך שורותיו של החיבור צפו ועלו רגשות עדינים של אהבה להורים. לאחר כיתה י' עזב את בית-ספרנו ועבר למסגרת לימודים אחרת; אך גם לאחר שגויס לצה"ל הספיק לבקרנו כמה פעמים. גם בתור חייל המשיך להיות אותו נער אחראי, הממלא את תפקידו במסירות ובנאמנות לשביעות רצון מפקדיו ... ".