אברהם עלה ארצה בהיותו ילד, וקשיי השפה, בהם נתקל לא מנעו ממנו להתבלט בכתה בכשרונותיו. לא חלפה מחצית השנה ואברהם דבר עברית שוטפת והתרועע עם חבריו בחוץ.
בכתה, היה תוסס ופעלתן ואף זכה לתעודת הוקרה על פעילות בבית-הספר.
אברהם ז"ל היה חובב ספורט, ולא פעם ישב עד שעות לילה מאוחרות ושקד על לימודיו ובלבד שלא להפסיד את הטעם הטוב של הלימודים לצד הספורט.
ראוי לציין, כי אברהם היה ירא שמיים והתבלט בעזרתו לחבריו.
אברהם התחבב על הכל ואפילו על פועלי המפעל, בו עבד אביו, שם בילה את חופשות הקיץ בעבודה. אברהם הצליח כה יפה להתאקלם בעבודה זו, עד אשר מנהל המפעל שיכנעו בלחיצת-יד להמשיך ללמוד, כי בודאי יצליח.
ואמנם, אברהם החל את לימודיו התיכוניים בביה"ס המקצועי "תו"מ", והמשיך דרכו בפנימיית חיל-הים בבת-גלים, שם למד טכנאות מכ"ם.
מיד עם סיימו את הקורס, גוייס מבלי לקבל חופשה. בשרותו הצבאי התבלט ב"ידי-הזהב" שלו, בכושר הארגון וההתמצאות שלו. מפקדיו, שהחלו להכיר בסגולותיו, החליטו להשאירו בתפקיד סגן טכנאי ראשי וכאן עשה "סדר" במחסן של המעבדה, שהיו בה מספר ראדרים, והצליח להתקין בעצמו ראדר מחלקי ראדרים אחרים.
לשאלה, איך עשה זאת השיב - סוד צבאי!
חודש לאחר שירותו בבת-גלים הוחלט לשלחו כראש צוות לבצוע עבודות במעבדת חיל-הים באילת למשך חודשיים ולאחר שיחזור להעלותו לדרגת סמל ולשלחו להשתלמות בארה"ב.
לאחר פשיטת צה"ל על האי שדואן, שבה אנית חיל-הים עמוסה חומרי נפץ ומוקשים. בשל תקלה גורלית עקב זעזועים וחבטה במשאית התחמושת, התפוצצה המשאית על מטענה.
אברהם, שהיה באותו זמן במעבדה, מהר לעזור בהצלת האנשים, אך בהתקרבו בפעם השלישית אל המשאית, חלה התפוצצות נוספת, שהעיפה אותו והציתה את בגדיו.
אברהם שכב חמישה ימים בבית-חולים, בהכרה מלאה, כשהוא סובל מכויות קשות, שגרמו לו סבל רב עד שנפטר.
בדברי ההספד, שנשא לכבודו מפקדו אמר: "אברהם היה אחד החיילים המצטיינים, בעלי מוח מבריק וידי זהב. את סוד הראדר שבנה, לקח עימו לקברו, מבלי שאיש ידע את התוכנית, לפיה בנה אותו."...
יהי זכרו ברוך!
ת.נ.צ.ב.ה.