סג"מ ברוך ברי ליסיצקי ז"ל

אלבום תמונות

אני מנסה לשחזר את דמותך האצילה כפי שנראתה לי בהיותך בין החיים. בשנה הראשונה בפנימיה היית שקט, לא שמעו ממך כמעט, אבל כבר אז הצטיינת והתחלת ברגל ימין בכדי לסיים את הפנימיה כחניך מצטיין של הפנימיה.
היית תלמיד לדוגמא וכל המורים אהבו אותך. לא היה אחד שהתלונן עליך, לא בין המורים ולא בין המדריכים בפנימיה.
הצלחת בלימודים בצורה יפה מאוד וזאת בגלל כח הרצון החזק שלך. למרות שהפנימיה והשוכנים בה גוררים את החניך לחיי "הוללות" ואי לימודים, הרי אתה היית יושב עד אמצע הלילה ולומד. היחידי שהיה הולך להעזר בחונכים ולא היה זקוק לה למעשה, זה היית אתה, כרי חברי.
בתחילה החבר'ה לא אהבו אותך וחשבוך לסבון, אולם מתחת לפני השטח גילינו שיש בך נפש חברותית גדולה, המוכן לעזור לכולם ומארח את כולם בביתך. אינני חושב שהיה אחד שלא ארחת אותו בבית הוריך, מסבירי הפנים היו מקבלים את כולם באהבה. גם עכשיו, לאחר שהלכת, הפכנו את ביתך לבית המחזור שבו נפגשים ומבקרים כולם.
ברי, אני זוכר אותך בסדרות בפנימיה, תמיד מתנדב לכל דבר, אוהב ללכת ולטייל, ובכלל אוהב את החיים. תמיד כשאחד היה מתקשה באיזשהו מקצוע, היה רץ אליך לשאול ולבקש הסבר. כולם ידעו שתהיה המצטיין של המחזור ואף אחד לא ערער כל כך. גם המדריכים ידעו ובטחו בך עד כדי כך שנתנו לך להדריך את החמישיות תקופה די ארוכה. דרכך בצבא היתה ידועה לכל. תלך לשיריון ותתקדם מהר. במקצועות היינו יושבים יחד בשיעורים ובכל מבחן היית מקבל את מכסימום הנקודות. הצבא בא לך כהמשך לביה"ס ולא הרגשת כל הבדל בהתנהגות. היית רגיל להיות הטוב מכולם ונשארת כזה.
אף פעם לא היו לך בעיות משמעת ותמיד כשאיזה מפקד רצה להראות לכולם ממי ללמוד דוגמא, ציין אותך בפניהם.
יחד עברנו את הקמ"ט והגענו לבה"ד 1, וכולכם, כל ה"ארבעה", התחברתם עם החבר'ה החדשים ונהייתם חברים בלב ובנפש. בשבוע ההכנה אני זוכר איך ש"ישי" הסתבך עם הסמ"פ שסרב לשחרר את הפנימיונים מההכנה שנראתה לנו כמיותרת וכמעט הועף מהקורס. ברי, לעומת זאת אמר שלא נורא אם נעשה את ההכנה, סך הכל זה יעזור לנו להיזכר בלוחמת החי"ר.
למלחמה טסנו יחד ב"נורד" לביר-חמדה, וברי וישי השויצו והדגימו על יבש לכל החבר'ה איך צונחים מנורד. אח"כ כשירדנו היתה ההגרלה הגורלית... שהשאירה אותי בצד וארבעתכם נכנסתם לטנק אחד. את ברי פגשתי יחד עם כולם ביום שבו נפל, היה פצוע וחבוש ביד ימינו, אבל סרב לעזוב את הטנק כדי שלא יבוא מישהו אחר במקומו בצוות. הוא נהיה תותחן, שאינו צריך לאמץ את הידיים וכך המשיך להילחם עד הרגע האחרון.
ברי, קשה לי להאמין שהלכת, היית כל כך מלא חיים קל רגליים ועם חיוך על שפתיך, תמיד אם בחבר'ה עם נימי או עם בן-דב ועכשיו אף אחד מכם איננו פה ועצוב וריק ואין את מי לפגוש או לראות, כי אתם הלכתם ואתם הייתם הכל, עולם ומלואו...