חיים פרנקו ז"ל

קורות חיים

בן בכור לשרה ואברהם. נולד ביום ז' בתמוז תש"ג (10.7.1943) בטורקיה. אח ליעקב.



חיים גדל והתחנך ברובע קוסקונג'וק בעיר איסטנבול שבטורקיה. למד בבית ספר עירוני מרוחק מביתו, אליו הגיע מדי יום באמצעות ספינה. בשבתות למד בבית ספר יהודי.



בהיותו בן ארבע-עשרה נפטר אביו, והוא נאלץ לעזוב את הלימודים ולסייע בכלכלת הבית. בארבע השנים הבאות עבד כשוליה של רצען (מעבד עורות) ושימש המפרנס העיקרי של המשפחה.



בשנת 1961 עלתה המשפחה ארצה ושוכנה בקריית בנימין, לימים חלק מקריית אתא. למרות קשיי השפה והבדלי התרבויות, הסתגל חיים היטב ונטמע בחברה הישראלית. היותו שחקן כדורגל מוכשר סייעה לו בכך – שיחק בקבוצת "מכבי חיפה" ובהמשך בקבוצת "בית"ר קריית אתא".



כעבור זמן לא רב התגייס לצה"ל ושובץ כנהג בחיל הקשר בפיקוד הצפון.



עם שחרורו מהשירות הסדיר עבד כנהג אוטובוס בחברת "אגד", ובהמשך עבר לעבוד בחברה הממשלתית הביטחונית "רפאל".



חיים הכיר את רחל, והשניים נישאו. נולדו להם שני בנים – אברהם (אבי) ומאירי, אותם חינכו לערכי אהבת האדם באשר הוא, אהבת ארץ ישראל ואהבת עם ישראל.



בשירות המילואים שולב כנהג זחל"ם (זחל למחצה), ובתפקיד זה לחם במלחמת ששת הימים בשנת 1967, במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 ובמלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982.



בהיותו בשירות מילואים במתקן ביטחוני בדרום הארץ, במסגרת פעילות משולבת של "רפאל" וצה"ל, לקה בהתקף לב שגרם נזק בלתי הפיך ונרחב בליבו. בעקבות זאת התמודד עם נכות שהלכה והחמירה ובסופו של דבר הביאה לידי פרישתו מהעבודה.



למרות הקשיים, המגבלות הפיזיות והסיבוכים הרפואיים שנבעו מנכותו, חיים מעולם לא ויתר. רוחו לא נפלה, השרה אופטימיות והרגיע את בני משפחתו. הקפיד להיות פעלתן, מדי יום יצא לפעילויות התנדבותיות ולמגוון עיסוקי פנאי, ובכלל זה ציור, פיסול ולימודי אומנות, שאליהם התייחס ברצינות האופיינית לו. ביצירות האומנות שלו, שניכר כי נבעו מעומק ליבו, השקיע את כל כולו.



במהלך חייו טיפח את הקרובים לו, נכדיו ונכדותיו היו מקור גאוותו. ליבו החולה מעולם לא חדל לאהוב, כדברי בני משפחתו. התאפיין בטוב לב ואהבת חינם, וכל מי שהכיר אותו החזיר לו אהבה.



חיים פרנקו נפטר ביום ט' בתמוז תשע"ח (22.6.2018). בן שבעים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אישה, שני בנים, נכדים ונכדות ואח.