קורות חיים
בנם של אנה ואלישר (אליק). אילן נולד ביום כ"ד בסיוון תשנ"ז (29.6.1997) במעלות. ילד שני במשפחה, אח למרים, אלינה ויניב.
אילן, שמשפחתו עלתה מברית המועצות לשעבר, גדל והתחנך במעלות כשהוא עטוף בחום ואהבה של כל המשפחה המורחבת. עד גיל הגן דיבר בעיקר רוסית וכמעט שלא נחשף לעברית, אך כשהחל ללכת לגן, שלט עד מהרה בשתי השפות.
אילן היה ילד עדין, חייכן, חברותי ומלא חיבה. בילדותו אהב להרכיב פזלים, לבנות בלגו, לשחק במכוניות צעצוע ולפרק אותן. בעיקר שיחק עם אחותו מרים, הגדולה ממנו בשנה וחצי.
הוא למד בבית ספר יסודי במעלות. הלימודים אתגרו אותו, כדברי אימו, יותר אהב לשבת על גג מבנה בית הספר ולהביט בכולם מלמעלה. פעם אחת הוא נענש על כך בהשעיה בת שלושה ימים, שאותם הוא ניצל בשמחה לעיסוק בתחביביו.
מכיתה ז' למד בבית הספר "אורט מעלות", בו היטיב להתחבר ללימודים ולמערכת החינוך והישגיו השתפרו להפליא, ובמיוחד במקצועות מתמטיקה, עברית והיסטוריה.
אילן, מעידים אוהביו, קיבל מכל אחד מבני המשפחה הבוגרים ממנו תכונות מיוחדות וכישורים. מסבתא רבתא מרה – תבונה ונאמנות למשפחה; מסבתו סוניה – משמעת ובישול פילאף; מסבתו פולינה – אהבה לחופש וערך האהבה; מאביו אליק – ידי זהב ועמידה במילה; מאימו אנה – רגישות, אינטואיציה, אהבת הזולת, בישול וחשיבה מעמיקה על החיים; מאחותו מרים – נטילת סיכונים ופייסנות.
לאילן היה קשר מצוין עם אחיו הצעירים ממנו. את אלינה, אחותו הצעירה ממנו בחמש שנים, כינה "נסיכה שלי" והאכיל אותה כשהייתה פעוטה. כשהייתה בת שנה וגילחו את כל שערה בהתאם למסורת המשפחתית הוא כעס מאוד על הוריו וכאות סולידריות דרש שיגלחו גם את שערו. כשבגרה יצאו יחד לקולנוע, ופעם נתן לה כמתנה כרית עם תמונתם המשותפת. כנערה מתבגרת, אלינה כיבדה אותו ושמעה בקולו. עם יניב, אחיו הצעיר ממנו בחמש-עשרה שנה, היה משוחח שיחות אחים ארוכות ובגובה העיניים למרות פער השנים ביניהם. יניב כיבד את אילן, וכשבגר ירש כמה מתכונותיו.
אילן היה ילד ונער חברותי. בגיל הגן נרקמה בינו ובין טניה, ילדה מהגן, חברות קרובה ומיוחדת שנמשכה לאורך כל חייו, והיחסים ביניהם היו הדדיים, תומכים, מכבדים ואוהבים. גם עם ליאורה מהגן התגבשה חברות ממושכת, הדדית וכנה. היא סיפרה, "אני נזכרת בשיחות, ובעיקר בצחוק הממכר שלך. נזכרת בקול שלך ובסיפורים שיכולת לספר שעות".
חבריו הקרובים של אילן מגיל בית הספר היו מריק ואחיו. שלושתם נהגו לצאת יחד לפארק המים, שיחקו יחד והקניטו זה את זה. מאוחר יותר הוא התחבר עם ויקטור, שכתב: "היית לי כמו אח. תמיד היית שמח ועוזר במצבים קשים". ויקטור הכיר לו את דניק, יגאל ורומן, והחמישה היו לחבורה. הם יצאו יחד לבילויים, התאמנו במכון כושר ועזרו זה לזה. חבריו סיפרו על לב ענק, מלא שמחת חיים וצחוקים.
מגיל צעיר אהב אילן לשיר שירי ארץ ישראל ושירים מסרטי הנפשה ברוסית. כשבגר אהב מוזיקה מגוונת, במיוחד סגנונות ראפּ וטְרַאנְס. הייתה לו יכולת מיוחדת לספר סיפורים בצורה מרתקת והוא היה כישרוני בתחום המחשבים: ידע לתקן אותם ואף סייע בכך לאחרים. יותר מכול אהב לעזור לאימו במטבח. השניים הכינו יחד מטעמים – עוגיות, עוגות, ירקות מוקפצים, המבורגרים ופילאף, ולעיתים היה אילן מבשל בעצמו.
בשנת 2015, לאחר שסיים את לימודי התיכון ואת בחינות הבגרות, הוציא אילן רישיון נהיגה. את לימודי הנהיגה מימן מכיסו – הוא עבד כעוזר טבח במסעדה וכן עבד בחברה שעסקה בקישוט אולמות אירועים.
ב-7.6.2016 התגייס אילן לצה"ל. הוא שובץ לחיל הלוגיסטיקה בתפקיד נהג במרכז הלאומי לאימונים ביבשה (מל"י), בבסיס צאלים בנגב. זאת אף שחלם לשרת בחטיבת הצנחנים או בהנדסה קרבית, אך בעיות רפואיות מנעו זאת ממנו.
הוא לא שיתף את בני משפחתו בפרטים על תפקידו ונמנע מלחשוף סודות צבאיים. כששב הביתה בחופשות, תמיד נפגש עם חברים ושימח אותם בסיפוריו המעניינים ובצחוקו המתגלגל. רומן חברו סיפר, "אני לא אשכח את הצחוק והחיוך המקסים שלך וכמה הייתי שמח רק מלראות אותך".
עשרה ימים לפני נפילתו, סיפר אילן במפגש משפחתי על תוכניותיו לעתיד: הוא שאף לטוס לאנגליה, ללמוד שם מחשבים ולאחר מכן לעבוד ולהרוויח כסף רב. באותה השיחה אמר לאימו, "אל תדאגי, אימא, אני אדאג לכולם".
טוראי אילן נורימנוב נפל בעת שירותו ביום כ"ד בסיוון תשע"ז (18.6.2017). היה זה יום הולדתו לפי לוח השנה העברי. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא. הותיר הורים, שתי אחיות ואח.
בני המשפחה חקקו על מצבתו, בעברית וברוסית: "רחוק מהעין קרוב ללב אוהבים לעד".
אימו סיפרה שביום נפילתו חל יום הולדתה של סבתו פולינה, שאהבה אותו מאוד. היא הוסיפה שהוא השאיר אחריו אור וחום, צחוק ושמחה, ולכן חבריו ממשיכים להיפגש בבית המשפחה ולהעלות זיכרונות כאילו הוא שם איתם, אלא שכעת אחותו הבכורה מרים הצטרפה לחבורה, ואילן איננו.
מרים כתבה: "אילן, אחי הקטן והאהוב ... אתה היית האח הכי מיוחד שהיה לי. מלא שמחת חיים, מאושר ומוקף באנשים שאוהבים אותך באמת. אתה חסר! אני יודעת שאתה תמיד תהיה איתי בכל מקום ותשמור עלינו מלמעלה. אתה תמיד אצלי בלב. אוהבת אותך, יקר שלי, ומתגעגעת כל רגע".
אלינה, האחות הצעירה, כתבה: "אני אוהבת אותך ואוהב אותך כל חיי, ואתה גם הנסיך שלי. אנחנו כמו שתי ציפורים קטנות מחוץ לבית ואומרות בשקט באוזן, 'נישאר בלב לתמיד לאימא היקרה'. אני אזכור אותך לתמיד. אני אזכור את הצחוק החמוד שלך, את העיניים היפות שלך והחיוך שלא ירד מהפנים שלך. אפילו אחרי המוות שלך אני רואה שכל בוקר אתה במרפסת, שכל בוקר אני יוצאת ואתה אומר לי, 'בוקר טוב לך נסיכה'. אני מתגעגעת אליך ואמשיך להתגעגע מאוד. אוהבת אותך".
כתב סימון, גיסו: "אחי האהוב. ארבע שנים אנחנו הכרנו, ובארבע השנים האלה הפכת לאחי הקטן, אוזן קשבת וכתף תומכת, איש סוד שלי וחבר יקר. תמיד היית מחייך ומאיר את הסובבים אותך. גם כשלך היה קשה, לא הראית את זה ורק ניסית שכולם יהיו מאושרים. כל כך הרבה תכנונים היו לך ולנו לעתיד, והכול נקטע בטרם עת. אוהב אותך המון ומתגעגע – מילים לא יכולות לתאר את זה. אתה מפספס כל כך הרבה דברים, וחלקם קרו בהכוונה שלך, אני בטוח. אוהב ומתגעגע".
כתבה אינסה, ידידה: "חבר יקר, נוח על משכבך. לנצח אזכור את החיוך שלך שהאיר את כל החדר ברגע שנכנסת. איפה הבן אדם שתמיד הרים את האווירה כדי להרים אותנו עכשיו, ברגעים הקשים האלה? הלב נקרע. אוהבים ומתגעגעים".
ביום הולדתו העשרים ואחת של אילן כתב גיסו סימון, "אחי היקר, היום יום ההולדת שלך. סך הכול היית צריך לחגוג עשרים ואחת, לא הספקת עוד לראות ולעשות כלום וכבר אתה לא איתנו. כמה שהיום הזה קשה לי בלעדיך, ובכלל קשה לי כל יום מחדש. אנחנו מתאספים היום כל המשפחה, האנשים הכי קרובים שלך, ונחגוג בשבילך. אנחנו יודעים שאתה חוגג איתנו מלמעלה. אז שיהיה לך יום הולדת שמח, מלאך שלי, אני אוהב אותך".