קורות חיים
בנם של טלי ואלי. נולד ביום ז' באדר ב' תש"ס (14.3.2000) בקריית אתא. אח לקורל, נויה, מורי ואסתר.
שלום אוראל, שנקרא אוראל בפי כול, גדל והתחנך בקריית אתא, למד בבית ספר יסודי ובתיכון המקומי.
ילד יפהפה ומתוק, עם חיוך כובש מעוטר בגומות חן, שמיום היוולדו מילא את הבית באור ופיזר סביבו צחוק, שמחה ואהבה. תלמיד טוב, היה אהוב מאוד על מורותיו.
מאז ומתמיד אהב כדורגל, היה אוהד של קבוצת "מכבי חיפה" ואף שיחק כילד בקבוצת הכדורגל "עירוני קריית אתא".
במרץ 2018 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי". תמיד חלם על שירות קרבי, אבל אימו התנגדה לכך בתחילה ורק אחרי מאמץ מצידו השתכנעה.
"היה לנו חיבור שקשה להסביר", סיפרה. "היינו מדברים בעיניים. אני חושבת שהפחד לאבד אותו היה בגלל שהיה כל כך מיוחד וקרוב אליי... ביקשתי ממנו שלא יהיה לוחם, אבל הוא התנגד ואמר לי: 'אני רוצה להילחם ולשרת את המדינה שלי'... חשבתי שהוא מפונק ויהיה לו קשה, אבל הוא אמר לי 'אמא את עוד תראי', ושלוש שנים של שירות משמעותי קרבי ולא התלונן פעם אחת".
הוא שירת בג'נין ובקבר רחל, סמוך לבית לחם. במהלך השירות יצא לקורס פיקוד ובהמשך שימש כסמל מחלקה. באחד הימים, כשהיה בפעילות מבצעית בג'נין, ילד זרק עליו אבן ושבר לו את היד. בפעילות מבצעית אחרת, צולם מהגב, כשלעברו מתקרבת אישה פלסטינית, והתמונה הפכה לאחת האהובות עליו מהצבא. הוא הראה את התמונה למשפחתו, וסיפר שהאישה הזאת קיללה אותו ואת עם ישראל. כשהם שאלו אותו מה עשה בתגובה, אמר: "דפקתי לה חיוך ועצרתי אותה".
לקראת השחרור, במקום לטוס לטייל כמו חבריו, החליט שהוא רוצה להמשיך לתרום למדינה. הוא שם לו למטרה להיות לוחם ימ"מ (יחידה משטרתית מיוחדת ללוחמה בטרור), אך הבין שלפני גיל עשרים וחמש לא יקבלו אותו ליחידה. לפיכך, החליט לנסות להתקבל למתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה) – יחידה משטרתית המשמשת ככוח ראשוני לסיוע באירועים חריגים בתחום החירום והפעילות החבלנית העוינת. משם, כך קיווה, יוכל להיכנס בבוא העת לימ"מ.
כבר בחופשת השחרור שלו מהצבא ניגש למבחני הקבלה ליחידה. אלו היו מבחנים קשים ומפרכים והוא נכשל בהם פעמיים, אך בסופו של דבר, בעזרת כוח רצון אדיר והדרכה נכונה, הצליח לעבור אותם והתקבל למתפ"א. לא היה מאושר וגאה ממנו. הוא השקיע את כל כולו בקורס, הגביר את התדירות והקושי של האימונים על מנת להיכנס לכושר שיא והרגיש שהוא מגשים חלום.
הרצון לתרום למדינה בער בו, וגם בחייו האישיים היה נחוש לסייע ולתרום לסביבתו. היה לו לב זהב, מלא חסד ונתינה, וכל מי שפנה אליו לעזרה – נענה מיד. שמחת החיים שלו הייתה מדבקת, והוא לא נתן לאף יום בחייו לעבור סתם כך. חבריו מספרים שכל יום איתו היה כמו עשרה ימים. תמיד אהב לצאת, להנות ולעשות שטויות, היה מלא באנרגיה והצחיק את כל מי שסביבו.
בכל מה שעשה, דאג להיראות טוב. היה לו חוש סטייל מפותח, הוא אהב מאוד לקנות בגדים חדשים וגם אם יצא מהבית רק לרגע, תמיד הקפיד להיות לבוש יפה.
האמן האהוב עליו היה רביד פלוטניק. הוא העריץ אותו, הכיר את כל שיריו בעל פה ושאב ממנו השראה. על גופו קעקע משפטים שאהב במיוחד מתוך שיריו: "הולך באמונה עיוורת ובורא מציאות חדשה" ו"בדיוק כמו שאני".
את בת זוגו, נועה, הכיר ב-2016, כשהיה בן שש-עשרה בלבד, אך רק לקראת סוף 2021 הצטלבו דרכיהם שוב, והם התאהבו והפכו לזוג. הייתה ביניהם אהבה גדולה והם תכננו את עתידם המשותף - בחרו שמות לילדים, דיברו על המקום שבו יגורו ועל האולם שבו יתחתנו. אוראל תיכנן להציע לנועה נישואים במרץ 2024.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אוראל, שחזר לפנות בוקר מפעילות משטרתית בירושלים, הוקפץ לבסיס היחידה עם פרוץ המתקפה. מיד הבין שמדובר במשהו רציני והיה גאה לקחת חלק בלחימה. הוא יצא מהבית במהירות, אסף חברים מהיחידה והגיע איתם לבסיס. אחרי התארגנות מהירה יצאו לשדרות, חוו שם היתקלות קשה וחיסלו מספר מחבלים, ומשם המשיכו לקיבוץ בארי. כשהיה בדרך, כתבה לו בת זוגו, נועה, שישמור על עצמו. הוא הבטיח שיעשה זאת וכתב: "אני עוד חייב לך כמה הבטחות, אני צריך לקיים אותן".
הכוח, שכלל את אוראל ושבעה שוטרי מתפ"א נוספים, יצא לכיוון בארי בשני רכבים ממוגנים מסוג "קרקל". מטרים ספורים אחרי שער הכניסה לקיבוץ, נקלעו למארב של עשרות מחבלים שהמתינו בין השיחים. המחבלים ירו RPG שפגע במנוע הרכב שבו היה אוראל, והשבית אותו. אוראל דיווח בקשר: "נפצעתי, אבל אני ממשיך". רגע לאחר מכן, גם הרכב השני חטף RPG ועלה באש. אוראל ושלושת השוטרים שהיו איתו ברכב הראשון המשיכו להילחם בחירוף נפש עד שנפלו בקרב. מתוך שמונת הלוחמים בכוח שרד רק אחד.
סמל ראשון שלום אוראל אלון נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושלוש וחצי בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אחריו הורים וארבע אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.
על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "מה הולך מלאך, טוהר עיניך וחיוך על פניך" וכן את המשפט: "שלווה מרחפת מעליך, שלווה בארמונותיך" (מתוך השיר "שלווה בארמונותיך" של רביד פלוטניק).
נויה, אחותו, כתבה: "יושבת וחושבת איך אפשר להנציח אותך, כמה מילים טובות לא באמת יכולות לתאר את הבן אדם שהיית אוראלי. אתה הבן אדם עם הלב הכי טוב שהכרתי, תמיד דואג, חושב על כולם, תמיד החיוך על פניך עם הגומות היפות והצחוק המתגלגל. אני רוצה להגיד לך תודה. תודה עליך אוראל. תודה שאלוהים בחר בי להיות אחותך הקטנה. תודה על הדאגה שלך. תודה על הצחוקים שלנו. תודה על האוזן הקשבת שנתת לי כל פעם. תודה שנתת לי את העצות הכי טובות לחיים. פשוט תודה. זכיתי להיות אחות של גיבור!"
"אוראל שלנו היקר, ילד שכולו לב ונתינה", כתב דודו של אוראל, דוּדוּ. "חייך רצופים בחיוך אחד גדול כלפי כל אדם שפגשת... ילד בן עשרים ושלוש ללא אגו, שדואג לאחר בכל מהלך או בכל צעד שפנית, דבר נדיר בהחלט... החלטת בגיל צעיר שהייעוד שלך הוא לתרום לאחר ולהגן על המדינה בכל מחיר, מהצבא ועד יחידת מתפ"א, שהתגאית כל כך בשירות שלך ביחידה הזו. כשנקראת לדגל כמובן לא היססת. במקום שרבים עצרו אתה הסתערת קדימה. אני יכול לנחש שידעת שזה במחיר חייך אבל כנראה ששוב טובת האחר וההגנה על המדינה היו בסדר עדיפות קודם... הזיכרונות והאהבה אליך יישארו בליבנו לנצח".
"אוראלי היה בן דודה שלי", כתבה רותם, "אבל עבורי בשלוש השנים האחרונות הפך להיות החבר הכי טוב, אוזן קשבת, שותף לשטויות וסודות. אין באמת מילה בעולם או משהו שיסכם את האדם שהיית. דוגמה לאנושות, מלח הארץ, תמיד אוהב את כולם, דואג לכולם, מצחיק את כולם, שם בשביל כולם לפני עצמו! אני מודה לך שהיית חלק מהחיים שלי, מודה לך על חוויה משותפת איתך, כל זיכרון מתוק או עצוב, שזכיתי להכיר אותך, כי אתה אחד ויחיד. תמשיך להיות הגיבור שלי ולהתקיים עמוק בתוך הלב שלי לנצח".
"הייתה לנו זוגיות שאיחלתי לכל בן אדם לחוות", כתבה נועה, בת זוגו. "הבנתי שכשאומרים 'כשזה זה – זה זה' זו לא קלישאה, באמת מרגישים. אוראלי היה זה. אוראלי היה הבן אדם הטוב ביותר שפגשתי, הוא הגיע אלי בתקופה הקשה ביותר בחיי והרים אותי למעלה. הוא היה מצחיק, חייכן, ביישן, טוב לב. הוא היה הכול. הוא היה הגיבור שלי למשך שנתיים ואז הפך לגיבור של כולם ברגע... זכינו להיות נאהבים ואוהבים, אהבה טהורה ללא תנאים. כזאת שלא כל אחד חווה לקבל בחייו... חיינו את הזמן האחרון שלך כאילו כל דקה היא הדקה האחרונה ועל זה אני הכי מאושרת בעולם. אתה נצור בליבי תמיד, אני אוהב אותך תמיד".
"אני לא מתכוון לדבר עליך בלשון עבר כי מבחינתי אתה תמיד תהיה חלק מהצוות", כתב סשה. "ב-7 באוקטובר, כשהוקפצנו ליחידה, שאלת אותי: 'סשה, הספקת להתפלל היום?' עניתי לך שלא, ואז עשינו 'שמע ישראל' יחד ומשם יצאנו לשטח. אני תמיד אזכור את הצחוק שלך, את השטויות שכל הזמן אתה עושה ולא משנה מה מצב הרוח שלך או של אחרים. אתה תמיד תישאר עם החיוך היפה שלך שכל כך מתאים לך".
אוראל מונצח באתר גלעד המשטרתי, באנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש, באנדרטה ובחדר ההנצחה בבסיס יחידת מתפ"א.
עמוד לזכרו נפתח באתר שהקימה קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה" לזכר אוהדי הקבוצה שנפלו במלחמה.
טורניר כדורגל לזכרו נערך בקריית ביאליק הסמוכה לעיר מגוריו.
משפחתו יצרה מותג בגדים תחת השם "בדיוק כמו שאני ככה זה טוב". המותג כולל דגמים של חולצות וכובעים עליהם מוטבעים סמלים ומשפטים שאפיינו את אוראל וקועקעו על גופו.
עמוד לזכרו נפתח באתר remember.bio ועמוד נוסף נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_orelalon. העמודים כוללים תמונות, סרטונים וסיפורים מתחנות חייו השונות.