סמל יובל יובי מנע ז"ל

קורות חיים

בן דניאלה ושלמה. יובל נולד בקריית טבעון בשבת כ"ג בסיוון תשנ"ז (28.6.1997). ילד שלישי להוריו, אח למאיה ולקורל.

שלמה, אביו של יובל, מספר עליו כי היה ילד אוהב ואהוב, נחוש, מבריק בכל המובנים, בן ואח שהיה מקור לאהבה אינסופית, מודל לאהבת החיים ובבת עיניה של המשפחה המלוכדת. יובל נולד עם חך שסוע, ונאלץ לעבור סדרת ניתוחים מורכבים במהלך ילדותו המוקדמת. על התמודדותו של יובל עם הקושי מספר אביו: "הוא נתן לנו כוח, הוא בחיים לא חשב שהוא חולה. הוא היה אומר 'אבא, כואב לי הניתוח אבל אני גיבור, אני חזק'".

יובל (יובי, כפי שנקרא בחיבה) גדל בגבעתיים ולמד בבית ספר התיכון העירוני "קלעי", במגמת המוזיקה. חבריו למגמה ומוריו מספרים עליו כגיטריסט מוכשר, תלמיד אהוב ומעורב בחיי המגמה, שהמוזיקה זרמה בעורקיו. את לימודיו סיים בהצטיינות. תמר, המחנכת של יובל, מתארת אותו כ"תוצר מושלם של חינוך", עמוד תווך במרחב החברתי של בית הספר, אוהב ואכפתי כלפי הזולת. לדבריה, יובל ידע להבחין בין הטוב והטוב פחות, ולהיאבק למען מה שהיה חשוב בעיניו.

"אם היו שואלים מה מאפיין אותך, זה החיוך הכובש. אף אחד לא עמד בזה", מספר האב שלמה. על החיוך, שהיה סימן ההיכר של יובל, מספר גם איתי, בן דודו וחברו הקרוב: "היית עם חיוך נצחי של אושר ולא עשית רע לאף אחד, אפילו לא קונדס". חבריו של יובל מספרים על אהבתו הגדולה לחיים, לטיולים ועל הרצון שבער בו לחוות, לגלות ולראות את העולם. הם מתארים אותו כדמות לחיקוי, חבר אמת שהיה עוגן עבורם, תמיד שמח ואופטימי, מוצא את החיובי בכל דבר.

המשפחה מספרת על הנתינה שמאוד אפיינה את יובל, ובעיקר על הקפדתו לתרום ולעזור לכל מי שפגש ושהיה זקוק לכך. אביו מספר כי היה ליובל מאוד חשוב שמעוטי יכולת יוכלו לקיים את סעודת השבת בכבוד.

בהגיעו לגיל הגיוס היה יובל נחוש להתגייס לשירות קרבי. את החלום אתגרו עבָרו הרפואי ואסתמה שממנה סבל, שהקשו על קבלת פרופיל המותאם לשירות קרבי. לקשיים אלה נוספו החששות שהביעו בני המשפחה מפני שירות קרבי, לאחר שהאב שלמה שכל את אחיו, סרן יוסף מנע, שנפל בעת מילוי תפקידו בשנת 1986.

על אף האתגרים, ביום 26.11.2015 התגייס יובל לצה"ל, לחטיבת הצנחנים, גדוד 101. במהלך הטירונות נגרם ליובל זיהום ביד ימין, שבעקבותיו אושפז בבית החולים תל השומר למשך שבוע. כבר בבית החולים, כפי שמספר האב שלמה, יובל הכריז שהוא יחזור ויסיים את המסלול למרות הדאגה הרבה שהביעו הוריו לאור מצבו: " ... אמרנו לו 'יובל, מספיק'. הוא אמר 'אבא, אני אעשה את המסלול הזה, אני חייב לנסות' ... זה יובל שלי". את הטירונות ואת האימון המתקדם סיים כמו גדול למרות הקשיים, במסע כומתה שארך כשבעים ושלושה קילומטרים.

לאחר סיום המסלול ולאור היותו לוחם מצטיין נשלח יובל לקורס מפקדי כיתות מטעם הגדוד. מפקדיו מספרים כי הבחירה בו למסלול פיקודי הייתה טבעית, לאור האחריות, המקצועיות, הדבקות במשימה והביטחון שידע יובל לנסוך במפקדיו ובחבריו לנשק. הנתינה האינסופית והאהבה שנהג להפגין באו לידי ביטוי גם בתקופתו הקצרה כמפקד, שבה נכנס ללבבות מפקדיו ופקודיו, כפי שמתאר זאת מפקד הגדוד של יובל, סגן-אלוף אלעד שושן.

ליובל הייתה לאורך תקופת שירותו בת זוג, מיכל. המשפחה והחברים מספרים כי בין השניים נרקם קשר מיוחד ועמוק.

סמל יובל מנע נפל במהלך פעילות מבצעית ביום שבת כ"ג בסיוון תשע"ז (17.6.2017), בתאונה בה התהפך רכב "האמר" שבו נסע בגבול עזה, סמוך לכיסופים. בתאונה נפצעו שלושה לוחמים שהיו עם יובל ברכב.

יובל היה בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר הורים ושתי אחיות.

יובל הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר נפילתו.

על מצבתו נכתב: "יובל. הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב" (בראשית ד', כ"א).

בהלווייתו של יובל ספד לו אביו שלמה: " ... לא ויתרת על כלום והשגת כל מה שרצית. כולנו התפלאנו ממך. היית חבר למיכל ואח למאיה וקורל. אימא לא יכלה לעמוד בפניך ואבא שהיה עושה כל מה שאתה רוצה. היינו משפחה אוהבת ... יובל שלי זה גם החבר הכי טוב שלי, כל התכניות, הכול הלך ... אבא היה חזק שלושים ואחת שנה מאז יוסי, אני כבר לא יכול להיות חזק כי איבדתי את החבר הכי טוב שלי. אתה החיים שלי, הילד של קורל ומאיה ואהבת חייה של מיכל".

איתי, בן דודו של יובל וחברו הקרוב, ספד לו: "אחי, נולדנו באותה השנה לשתי אחיות ומאותו רגע דרכינו לא נפרדו ... חלקנו בגדים והייתה לנו תשוקה לבלוע את החיים. התגייסנו באותו מחזור והיה ברור שלא תוותר על שירות קרבי ... לנצח אחי אזכור אותך תמיד. לכל מקום אליו נלך אתה תהיה איתנו, אתה תשמור עלינו מלמעלה. היום הלב שלנו נשבר לרסיסים".

אור, חבר של יובל, ספד לו: "אח שלי האהוב, הלב שבור והגעגוע שורף ... אתה יקר לי מדי ואי אפשר לכתוב על דף, כבר אי אפשר לספור את הדמעות ... בחיים לא אשכח את החוויות שלנו, טובות מדי ורבות מדי. אני זוכר שהתגנבתי להיות איתך באותו צוות, וזחלנו אחד ליד השני, כשהרכבת אותי וכשראית שקשה לי דחפת אותי בזחילה. תמיד תהיה הגיבור שלי, לפני הצבא ואחריו. לא ניפרד לעולם. אני אוהב אותך כל כך".

השיר "חייל של אהבה" נכתב לזכרו של יובל על ידי פקודיו וחבריו, יותם שריה, דניאל רוזמברג וניב גיטלמן. בכתיבת השיר השתתפה גם מיכל, בת הזוג של יובל. השיר בביצוע כותביו הועלה לאתר יוטיוב. עם צאת השיר כתבה מיכל: "יובי, מלאך שלי ... החיילים שפיקדת עליהם, יובי, לא רוצים שהסיפור שלך יהיה ככל הסיפורים, אחד כזה שפשוט יעבור הלאה ... כי אסור לשכוח! ולכן הם כתבו עליך שיר, על ההשתקפות שלך בעיניהם":

"מעטות הפעמים שתראי אותי עצוב / תבטיחי לי שתחייכי זה מה שחשוב / ככה הוא אמר לי כל היום בשמחה / כן כולם יודעים שהוא חייל של אהבה. // מבטיח לך שלא אשאיר אותך לבד / תחיה את החיים שלך ואל תפחד / ככה הוא אמר לי כל היום בשלווה / כן כולם יודעים שהוא חייל של אהבה. // קינגים שלי קינגים שלי / תבטיחו לי שאתם פה איתי / אני מצטער שהשארתי אתכם לבד / אני מבקש שתלכו יד ביד. // הדמעות מכסות את הפנים / חיוך שלך חיוך של מלאכים / כתבת תסריט ארוך שנקטע / כן כולם יודעים שאתה חייל של אהבה".

עוד כתבה מיכל: " ... אומרים הזמן יעשה את שלו, אבל פה הזמן הוא לא קריטריון. להיפך, הזמן מכאיב יותר, המחשבות לא פוסקות והגעגוע רק הולך ומתגבר. כשלושה חודשים עברו מאז הזעזוע שחטפנו כל המשפחה, אני והחברים. ולפעמים נדמה כי אנשים ממשיכים הלאה ורק אני לא מסוגלת ולא רוצה ... אני לא רואה המשך בלעדיך ... היית פרח שנקטף מאתנו. והיית דמות להערצה, דמות אידיאל, שכל אחד שואף להיות ... אנשים אולי לא יזכו להכיר אותך אבל אני מבטיחה לך שלא יהיה אחד שלא ישמע עליך".