רב"ט שלמה אוחיון ז"ל

קורות חיים

בן מרים ושלום (צ'רלי). נולד ביום ג' באב תשל"ח (6.8.1978) בקרית אתא. אח בכור ליניב ואסי. שלומי למד בבית-הספר היסודי 'שפרינצק' ובחטיבת-הביניים 'רוגוזין' בקרית אתא. הוא סיים את לימודי התיכון בהצלחה בבית-הספר הטכנולוגי 'אורט דשנים' בקרית אתא, שם זכה בתעודה על הצטיינות חברתית. ואכן שלומי הצטיין בתחומים רבים: בצעירותו השתתף בסמינר חניכים פעילים בתנועת 'הנוער העובד והלומד' וקיבל תעודת הצטיינות. כן התמודד בחידון 'האיגוד המקצועי וידע התנועה' לשנת 1995.

שלומי אהב לצייר, קירות חדרו היו מכוסים בציוריו, הוא אהב לחרוט על עץ וליצור תכשיטים. שלומי ניחן גם בכישרון הפיסול ויצירותיו היו מיוחדות מאוד. מעבר לתחביביו המרובים מצא גם זמן לאהבת בעלי חיים וטיפל בהם במסירות. שלומי היה צנוע, אהב מאוד להאזין למוזיקה, במיוחד למוזיקה מזרחית, ומעל הכל אהב לעזור לחבריו. הוא היה אהוב על מוריו וחבריו וקיבל תעודות הצטיינות חברתיות.

שלומי גויס לשירות חובה בצה"ל באפריל 1997. לאחר שירות קצר בחיל-האוויר הוצב בחיל-התחזוקה כנהג משאית וזכה בשבחים ובהערכה על שקדנותו והצטיינותו.

שלומי תואר על-ידי מפקדיו וחבריו כחייל מסור, ששאף לשלמות הביצוע וגילה משמעת עצמית בעבודתו, סייע לסובבים אותו בכל עת והביע מוטיבציה להמשך שירותו הצבאי. שלומי בלט בחוש הומור מפותח ובשמחת החיים שלו.

סרן משה, שהיה מפקדו הישיר, מספר כי שלומי היה חייל טוב, ממושמע, צייתן, ממלא פקודות ומקובל על חבריו ביחידה. אותו מ"פ יעד לשלומי קידום כמ"כ בפלוגה. במהלך שירותו קיבל שלומי תעודת חייל מצטיין.

שלומי נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ב בטבת תשנ"ח (20.1.1998). בעת שעשה דרכו למבצע ריענון מנות קרב ללוחמים בחזית, סטה הרכב לצד הדרך והתדרדר לתהום בין מושב אמירים לקיבוץ פרוד. בן תשע-עשרה וחצי היה שלומי במותו.

הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית אתא. הותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט.

כתבה אמו, מרים: "שלומי/ ילד שלי, גיבור במדים/ נעלמת לי אי-שם בדרכים/ לבי עוד דואב מעוצמת הכאב/ הגעגועים גוברים, כואבים, לא מרפים./ בחור כארז תמיד אזכור אותך/ גאוות אם ואב, גאוות המדינה/ מסרת חייך והענקת חיים/ אותך שלומי לא אשכח לעולמים./ ועתה ילד גיבור במדים/ אתה על משכבך נח לעולמים./ מלאכים טהורים עליך שומרים/ ואני, שלומי, אזכור אותך בין החיים/ אולי עוד אמצא מעט נחמה/ כדי שאוכל לצעוק את שמך/ שלומי שלי, ילד יקר/ בתוכי, בליבי. בנשמתי אתה חי./ לעולם לא אשכח אותך גיבור שלי/ ובכל אשר אלך תהייה תמיד איתי/ ילדי היקר, גיבור במדים./ אמא אוהבת אותך לנצח נצחים."