אלבום תמונות
אני זוכר את דני שבא אלינו בפעם הראשונה לגדוד. היה זה בשנת 1957. דני בא מלא בטחון בתור תותחן חדש, כי עבר קורס מפקדי צוותים לאחר שחרורו משרות סדיר.
דני בא לסוללה שלי, מיד רצה ללמוד הכל, ושאף תמיד להיות הטוב ביותר. לא היה תפקיד שהטלנו עליו שלא בצע כהלכה.
דני אהב את חיי הצבא, בחיצוניות לא ניתן היה להבחין בין דני ובין חייל סדיר.
זכור לי איך התנדב ראשון ללכת לקורס חבלה. כך היה גם במלחמה האחרונה, הצוות שלו היה ראשון מוכן לעלות לרמה. בשעה 2 לפנות בוקר, מוצאי שבת. הסוללה שלו זזה. מי חשב אז שהוא לא יחזור... בהתקפות אויר תמיד היה דני ע"י המקלע ופתח באש ואחריו כל הגדוד. אני חושב שלא מעט בזכותו הופל המטוס הראשון על ידינו. גם זאת ידעתי - בלילות שדני שמר אפשר היה לנוח מעט, לא היה פחד.
דני ידע איך להסתדר עם החיילים שלו, הם העריצו אותו ואהבו אותו. עד כמה שזכור לי, לעולם לא היה לו אלו שהן בעיות עם החיילים.
דני עם המקטרת והשפם הגדול היה סמל של הגדוד.
רצה דני כל המלחמה הזאת להיות תמיד ראון בכניסה לעמדה, כדי שיוכל לירות ראשון.
כך היה גם ביום הגורלי, שאנו קוראים לו בגדוד "השבת השחורה" 13.10.
יצאנו מתל-אל-אחמר בשעה 7.30 בבוקר לכוון מזרעת בית ג'אן כדי לתת סיוע לכולנו לכבוש הכפר והצומת. יצאנו מלאי בטחון, לא ידענו מה מחכה לנו. לאחר כשעה של תנועה הגענו למקום כדי להתפרס.
אני עמדתי על הכביש וכרגיל התחלתי להכניס את הגדוד פנימה. דני היה כמובן עם הזחל'ם הראשון. כתמיד ברכנו אחד את השני בהרמת בוהן ימנית. לאחר שנכנסנו 4 זחלמים, קבלנו הפגזה כבדה ומדוייקת להפליא.
דני נהרג במטח הראשון, עוד לפני שהספיק לירות פגז אחד. נפל כחייל עם המיקרופון ביד, לא הצליח לתת פקודת אש.
דני משמש היום אצלנו בגדוד כסמל לחייל קרבי וממושמע.
יהיה זכרו ברוך
יהודה
רס"ר גדוד מכמ"ח