אלבום תמונות
למרות כישלון זה, שבו לוחמי "גבעתי" בעקשנות כעבור יומיים בלבד אל עיראק- סוידאן. היה זה לאחר שנפרצה הדרך לנגב בחוליקאת, לא הרחק מן המשטרה. אך המצודה איימה על דרך זו והוסיפה להציק לנגבה.
בנוסף לסיוע הארטילרי והאווירי, שהיה דומה לזה שבהתקפה הקודמת, הוקצו הפעם גם שני להביורים על גבי זחל"מים ומשוריין טעון בטונה של חומר נפץ. המשוריין, שבו נהג וחבלן, נועד להגיע דרך הפרצות שיפתחו החבלנים בגדרות עד לקיר המשטרה, ושם היו צריכים השניים להפעיל את מנגנון הפיצוץ בעל השהייה של דקה אחת, שתאפשר להם להסתלק. ההנחה היתה, שהמטען הגדול יפרוץ פרצה בקיר ויהמם את המצרים.
בשעות אחר-הצהריים של ה-ו2 באוקטובר החלה הרעשה ארטילרית על המבצר. בשעה 18.00 הופיעו שני מפציצי "בופייטר" ותקפו את המצודה מגובה נמוך. המטוס הראשון לא הצליח לשחרר את פצצותיו, ושב לבסיסו. המטוס השני הטיל את פצצותיו, ובניגוד לפקודה שב וביצע יעף שני כשהוא יורה בתותחיו. ביעף זה נפגע באש נ"מ ונפל, וכל שלושת אנשי צוותו נספו.
החבלנים והמסתערים עמדו להתחיל בפעולה מייד עם סיום ההרעשה המכינה, אך הכוח איחר ביציאתו מאזור "צומת גבעתי", וכך נוצר רווח בזמן, שאיפשר למצרים להתאושש. נסיון פריצה ראשון של הרגלים נהדף. בשלב זה הופעל משוריין הנפץ. את המשוריין נהג מתנדב בשם יוסף עדוי, שאליו הצטרף החבלן שמעון דמתי. השניים נסעו מתוך ביטחון שדרכם פנויה, אך להפתעתם נתקלו במחסום תיל. יוסף החל לתמרן כדי לעקפו, ואז פגע פגז נ"ט בדלתו הימנית של המשוריין. הדלת ניתקה והחבלן נפצע והועף החוצה. גם יוסף נפצע ברגליו, אך המשיך לנהוג למרות הסכנה האיומה. המשוריין ספג פגז שני, ונבלם. יוסף זינק מהרכב ונפצע פעם נוספת, ולבסוף נפל לתעלה ונחלץ בנס. כאשר התפוצץ המשוריין על מטענו, נמעכו כל הגדרות באגף המערבי של המשטרה, וכך לראשונה נוצרה הזדמנות לחדור לתוכה. ואכן, כוח עתודה של חבלנים הגיע לקיר ופוצץ דלת צדדית. אל הדלת זינקה מחלקה בפיקודו של המ"מ פרץ חורשתי, אולם בגלל ההתנגדות העזה של המצרים הצליחו רק ארבעה חיילים, ובראשם המ"מ, להגיע סמוך לקיר. פרץ חורשתי התקדם אל הדלת הפרוצה והשחיל עצמו פנימה - ובו ברגע חדר כדור בין צלעותיו. הוא המשיך בהתקדמותו בתוך המסדרונות, הטיל שני רימונים - וכדור מצרי נוסף פגע ברגלו. הכאב החזירו באחת למציאות. הוא הבין את הטירוף שבפריצת יחיד, ומיהר לשוב על עקבותיו.
עקב כשלון הפריצה, ואור היום שהפציע, נסוגו כוחותינו בהרגשה כבדה. הם היו על סף ההצלחה, אך המזל האיר פניו דווקא לאוייב.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.