ב-19 ביולי 1948 תמו "קרבות עשרת הימים" ונכנסה לתוקפה "ההפוגה השנייה" - הסכם שני להפסקת אש והפעם ללא הגבלת זמן. גדודי החטיבה היו פרושים כדלקמן: גדוד "ברק" בקו נימרין-טורען (גיזרה צפונית). גדוד "גדעון" החזיק בנצרת (20,000 תושבים ערביים) ובציפורי (גיזרה מערבית). גדוד "דרור" בקו לג'ון-מזאר (גיזרה דרומית) גדוד "גורן" בטבריה ועמק הירדן (גיזרה מזרחית).
היה צורך דחוף לשחרר את גדודי החטיבה מאחזקת ה"קווים" כדי לאפשר למטה החטיבה להפעיל תוכנית ארגון, הצטיידות ואימונים רבת-היקף, ואכן בתוך חודש ימים בלבד התארגנו מתוך שלוש הנפות (כנרת, גלבוע ויזרעאל) - שלושה נדודי חי"ם (חיל-משמר), שתפסו בהדרגה את ה"קווים".
ב-18 באוגוסט 1948 (קיץ תש"ח) שוחררה חטיבת גולני רשמית מעול ההגנה המרחבית ושמירת ה"קווים", פסקה להיות "חטיבה טריטוריאלית" והפכה לחטיבה בלתי-מרותקת ומנוידת (אם כי המשיכה לחנות עדיין במרחבה הגיאוגרפי הקודם).