בס"ד
ח' תמוז תשנ"ט
שלמה
שלום
שמחתי מאוד וביותר על מכתביך האחרונים מצד אחד, ומצד שני הרגשתי לא נעים שאני כותב כמה שורות "מסכנות" על מאמר שהוצא מהמחשב בעוד אתה משקיע בכל מכתב שני עמודים ומעלה... (ועוד לא דיברנו על הרמה... ועל השירה!) אז ראשית קבל התנצלותי על כך ושנית תנסה להבין שסה"כ זמני עמוס ומלא בכל מיני עיסוקים "חוץ-תורניים" שאינם חביבים עליי כלל ועיקר כגון עבודות למכון וסמנריון כך שגם זמן הפנאי שלי (אם יש דבר כזה בישיבה, ובעצם אין!) די תפוס.
המצב בישיבה כמו שהוא בדרך-כלל בזמן קיץ - עגום ומוקטן, אפילו הרב טוויל "נכנס" בציבור ב"שמוס" ביום חמישי האחרון, אומנם ניתן למצוא לזה הסברים רבים החל בריבוי החתונות וכלה בחיולם של שיעור א' אבל בסה"כ המצב על הפנים (לפי דעתי שאומנם אינה קובעת מה עוד שאני תמיד ביקורתי ובעל "עין רעה" ידוע אבל בכל זאת...).
בשבת האחרונה (חקת) היתה שבת הורים של שיעורי היקר (הורי לא היו אבל אחי כן) והיה יפה מאוד וההורים נהנו עמוקות והתרשמו מאוד מבניהם ומעצמם ולא הפסיקו לטפוח לעצמם על השכם שילדיהם בישיבה וכל-כך מחונכים ולא מסתבכים באלימות וכדומה, בקיצור היה קצת מתקתק מדי לטעמי אבל בעיקר שהמבוגרים היו מבסוטים סה"כ זו היתה מטרת השבת! הסידור של השבתות ה"סגורות" לא הוכיח את עצמו ולא קידם לדעתי את העסק בכלל, אמנם היו לזה סיבות אובייקטיביות כגון החתונות, שבת ההורים שלנו ושל שיעור א', החיול של שיעור א' ועוד רבים (תירוצים, אתה יודע, לא חסרים לעולם...) אבל בתכל'ס זה לא עבד!!!
בכ"א תמוז אני מעביר סמנריון הדרכה (שבוע שלם עם חניכים!) ועד אז אני משתגע מהישיבות צוות עם הרכז אופיר (בן-אילוז, אלא מי?!) הקומונריות ושאר המדריכים וכל ישיבה שעוברת אני יותר מתחרט שהגעתי לזה אבל מצד שני זהו דבר חשוב מאוד ואפילו הרב טוויל היה נלהב ביותר מהעסק ודחף אותי מאוד לכל זה אז אולי בכל זאת יש בזה משהו... (מה שבטוח, כסף טוב אין בזה...).
מאוד שמחתי ונהנתי לקרוא את שירך האחרון (למה לא להוציא אותו ב"קול ברמה"...) וחשבתי שבדיוק בשבת הורים שלנו דיברו המון על הכנסת האידיאלים לעולם המעשה על קידוש החומר ועל המשכת תכני הישיבה וערכיה גם לתוך החיים שאחרי הישיבה (מתאים כמובן לשיעור ה' שעוזבים...) ואני אישית קצת קשה לי עם העסק הזה משום שמטבעי אני מתקשה להאמין שאחרי שלוש וחצי שנים אדם כבר נבנה מספיק חזק ובעיקר לעומק כדי להתמודד (פשוטו כמשמעו!) עם כל עולם החול והחומר (שלא לדבר על למטה מזה...) ולכן כל-כך שמחתי לקרוא מכתבך ולהווכח שאפשר אולי כן לקדש השם בקרב ציבור חילוני ולא רק ברגעים גדולים ובאתגרים משותפים אלא גם בחיי היום-יום השוטפים האפורים והמעיקים אולי לא לעולם חוסן ובוודאי שהיית מעדיף להתמודד עם דברים גדולים יותר אבל החכמה הגדולה זה להיות ירא שמים גם ב"נעלי-בית" גם ברגעים הקטנים, המלוכלכים האלו שאף אחד לא רוצה להתעסק איתם ולשם להביא את האידיאלים ולעיתים את המחאה ולעמוד נגד הטמטום ("ונטמתם בם") שכובש לו כל הזמן מקומות חדשים.
שלמה, אני לא מגזים, כך אני חושב...
בכל אופן עלה והצלח שמעתי משאול שאולי תגיע לשלישות בגדוד שלו (וקצת גם של אייל תם...) ואני מקווה שכך יהיה בכל מקרה תמשיך לשמור על קשר, על החיוך ועל העם, המדינה והארץ!
כל טוב, סלה ותמסור ד"ש לעודד... (סליחה על הכתב ועל הפיסוק)
שלך באהבה
אבינעם