אבינעם אלפיה ז"ל

ט"ז שבט תשס"ב

שלום

מכתבך הגיעני בעת מוצלחת - אני חולה ושוכב במיטה, כך שיש לי זמן לכתוב תגובה, גם אם אתה כבר שבעת מהתכתבויות, ואכן אני פוטר אותך מראש מלהשיב על מכתב זה אמנם מצד האמת די ברור לי שיש קושי בברור הנעשה במכתב שכן טענות שכליות משני הצדדים אינן מספיקות, צריך מדרגת אמונה חדשה וזאת אי אפשר או קשה ליצור במכתב.
ואף-על-פי-כן! יותר משיש בי כח לכתוב - אין בי כח לשתוק!
(ושוב התנצלותי מראש על חוסר הסדר והכתב, בכל אופן יש לי שפעת...) מרגלא בפיהו של רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל ש"הכל תלוי בגישה" ואכן הרב צבי יהודה מסר נפשו על הגישה ללימוד אמונה (ראה בספר 'מתוך התורה הגואלת' שעל מטת חוליו במצב קשה שרק הזכירו לו את המילה "כוזרי" מיד התאושש הרצי"ה והחל לדבר על-כך שהגר"א הורה ללמוד ספר הכוזרי שעיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו וכו') ועל חזרה על עיקרי האמונה ויסודות שיטתו מאות ואלפי פעמים.
דווקא מתוך שייכות והבנה בכל מרחבי התורה בכלל, ותורת אביו בפרט, ידע רבנו שיש ליצור שיטה מחנכת, שהרי התורה בכלל, ודברי וכתבי הראי"ה בפרט, הם ים שאין לו סוף, וכל אחד יכול למצא בהם עוגן ויסוד לסברותיו ודעותיו ונטיות ליבו וכו', ולכן כל-כך חשוב ועקרוני היה להרצי"ה זצ"ל לגלות מסכת אמונית עם שורש וענפים, להבחין בין עקרי העיקרים, לעיקרים, לחשוב אך טפל יותר, ולפחות במדרגתו וכו' וכו'...
בהסברה פנימית יותר, ניתן לומר שהרב זצ"ל לימד את מדרגת הנשמה ודיבר מתוכה - והרי היא זאת שבה הכל אחד ומאוחד, ובה מופיעים החיים בכללותם, ואילו הרצי"ה לימד את מדרגת הדעת החיה את האמונה ומופיעה את הנשמה בחיים כלומר מסבירה את הנשמה ומחנכת אליה. וב"דעת" הרי נמצא יסוד ההבדלה ("אם אין דעת, הבדלה מנין?") ואף שהכל נובע ממקור החיים והקודש העליון הרי שבחיים, במציאות, ישנה הבדלה ומחוייבת הדרגה בין קודש-הקודשים, לקודש, לחול, ולכל מדרגות הופעות החיים והקדש השונות עד הרוע והטומאה. על-כך מסר הרצי"ה את נפשו! על ההבדלה בין ישראל לעמים, בין קודש לחול וכו'. אמנם נכון הדבר שניתן להתבונן וללמוד אחרת את כתבי הראי"ה אך ראשית יש להבין שנקודת המבט, התפיסה הבסיסית היא הקובעת וממנה נובעת השיטה השלמה עד ענפי הענפים.
כעת, הבה נתבונן מי חולק על הרצי"ה, מי הציב או מציב שיטה אחרת בכתבי הרב (כמובן שאני מדבר על אנשים שהאמונה והתורה היא נפקא מינה לחייהם ולא על חוקרים ומשכילים מהאקדמיה אשר מבחינתי, הם מ"חוץ למשחק" מעצם גישתם ותפיסת עולמם החיצונית והמנוכרת לקודש ושעל כן אינם יכולים להבין או לדבר בו). ראשית, ישנו קריטריון של גדלות בתורה ובאמונה ושל הכרת היקף כלומר האיכות והכמות, שהרי לא סביר שסתם אדם (ואפילו אבינעם אלפיה) יראה עצמו בר פלוגתא לגדולי הדורות אלא לכל היותר ינסה להבין את דבריהם ומשיצליח מה טוב, ואם לא יאמר בענווה שאינו מבין וישאל שוב, מתוך תפילה שד' יאיר ענינו בתורתו (ולעניין זה שייכים גם כל אותם רבנים גדולים יותר או פחות, ואפילו גאונים שפשוט אינם מבינים את כתבי הרב וטוענים שאלו דברי שירה ופסקאות מרוממות ושובות-לב שאין בהם אלא פיוט ושירה). הרב עצמו כתב דווקא על בנו מכל תלמידיו שהוא כמעט היחיד המקשיב את שיח נפשו ומבין את דבריו, נקודה שניה חשובה היא שלרצי"ה היו תלמידים ששמשו אותו בסברא. אם כן מצינו שמתלמידי הרב עצמו רק מהרצי"ה נותר לנו משהוא אותנטי ומקורי - שמגיע מהמקור (שמעתי מהרב שילת שליט"א שהרב הנזיר אמר בשיעור ב"אורות הקודש" שאת קודש הקודשים יש ללמוד אצל הרצי"ה באורות ואכמ"ל).
זה כבר העמוד השלישי ואתה בטח כבר שואל את עצמך: "אז מה אם יש לו שפעת, למה הוא צריך לעשות גם אותי חולה?" אך אני מאריך בנקודה זו כי לענ"ד דעתי זהו "שורש האמונה והמרי" ונראה לי שכדאי קצת למקד את הויכוח בנינו לעניין ספציפי יותר ולא להתפרס בכל פעם על דברים רבים (פלורליזים, ציונות, חסידות, הר-המור, והאבחנות הפסיכולוגיות שלי...) כעת תבא ותשאל אבל מה עם כל אלו שלא גדלו ב'חצר' של ה'רבה'? מדוע פרשנותם אינה נכונה או לכל הפחות לגיטימית באותה מידה כמו של ה'חסידים'?
ובכן ידידי, אין חולק על גדולתם בתורה, על בקיאותם, על שכלם החריף וסברתם הישרה של רבנים אחרים אבל חוץ מהשאלה האם מישהו מהם הציב או מציב שיטה כוללת אחדותית וקוהרנטית (בעלת לכידות והתאמה בין חלקיה) בכתבי הרב כפי שמציבים הרצי"ה ותלמידיו (על שאלה זו אין לי תשובה חיובית, אבל "לא ראיתי אינה ראיה" ואולי ישנה שיטה ואנוכי לא ידעתי, ואשמח לדעת) צריך להבין את יסוד העברת התורה בכלל ובענייני אמונה בפרט.
כותב הרמב"ן בהקדמתו לתורה שבסתרי תורה ובעניני פנימיות התורה "הסברא בהם היא איוולת" ופשוט שאין כונתו לכך שאין מקום להבנה ולשכל אלא שבפנימיות התורה, נשמת התורה, אי אפשר לבקש הבנה המתחילה בשכל אלא בחיים עצמם, בתנועת החיים, שהרי לימוד יראת שמים אי אפשר להעשות אלא ע"י יראת שמים וכידוע אף ספר דומם, חשוב ככל שיהיה, אינו ירא-שמים מצד עצמו... כלומר צריך שהלומד יבא ביראת שמים, אך צריך שהמלמד גם יבוא ביראת שמים, שהרי האמונה כפי שכבר נאמר, היא החיים עצמם ואם כן חייב להיות שבעל השמועה יעמוד לנגד עיניך (כדברי חז"ל) כדי שתוכל להקשיב לשיח נשמתו ולא רק לחוכמתו כמו שאמר הרב ביפו "עד שאתם מתפעלים מהחוכמה שלי תתפעלו מהיראת שמים שבי" נמצאנו למדים שמי שלא פגש וחי את נשמת הרב יקשה עליו הרבה יותר, אם בכלל, להפיק חיים, יראת-שמים, אמונה מדבריו, אמנם חוכמה, הבנה, שכל עמוק וכד' ימצא הקורא בכתבים כפי מדרגת שכלו והבנתו אך כיצד זה יבקש מדריגת חיים ומדרגת אמונה חדשה ללא פגישה עם האמונה בעצמה עם "מלאך ד' צבאות" שממנו יבקשו תורה ולא מהספר הדומם.
והלא דבריי הם פשוטים וברורים ורק כך עוברת תורה בישראל "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע..." ותלמיד מפי רב תמיד! ודור מפי דור תמיד! ומה לעיקר יסודי זה מול הטענה "ניתי ספר וניחזי" (אפילו שזה בארמית ונשמע טוב...) שזוהי טענה בויכוח בין שניים שלא יודעים משום שאים שייכים לשלשלת הקבלה (או שבשאלה בה הם דנים אין מסורות ומנהג מקובל) ועל-כן אין להם אלא להשען על שכלם וסברתם אך תמיד גם בשאלות הלכתיות ידועה המימרא: אם הלכה נקבל ואם ודין יש תשובה (יתכן מאד שהציטוט אינו נכון...) שפירושו שאם יש מסורת ידועה אין להתווכח אך אם זה ברובד השכלי ניתן להתווכח וק"ו בן בנו של ק"ו שכך גם בשאלות אמוניות-השקפתיות שהם דברים המסורים ללב וכפי שהסברנו לעיל עוד יותר חיונית בהם ההקשבה החיה והקשר הנשמתי.
לכן זוהי שאלה עקרונית - מי הרב שלך? "חסידות" במובנה השלילי אינה דבקות ברב והתבטלות כלפי מוסרי התורה בכל הדורות ובדורינו זה, "חסידות" זה הצמדות לדמות ולא לתורתה, לאישיות ולא לאומר-חייה, וכפי שכותב הרב זצ"ל באגרות שגדולי עולם כמו הבעש"ט בעל התניא וכד' לא הצליחו להוציא את הכעס, הפרצוף המריר והקצף שבשפתיים למרות שיטתם מלאת החסד והטוב כיוון שהאנשים שהלכו אחריהם, ה'חסידים', לא התעסקו בשיטה אלא התמקדו באיש, בחצר, כנראה בגלל שלאנשים יותר נוח לעשות צלם ברמה כזו או אחרת מאשר להתעמק בשיטה רוחנית בעמל ובלימוד קשים ומחייבים. לכן תלמידים שהם עמקנים מתוך אמונה תמימה ומבקשים הבנה בכנות פנימית שאינה באה לערער על סמכותם של רבותם וגדולי התורה הקודמים להם אינם 'חסידים'.
יש להודות שלא כל התלמידים הצעירים יותר יודעים את המורכבות הזו - להצמד לשיטה החיה ברב ולא לרב כתחליף לדעה עצמית, אולם זה לא אומר שאפשר לוותר על צד מסוים במשוואה זו - לא על ההצמדות לרב ולא על בקשת ההבנה.
יש מקום כאן להביא מספר דוגמאות למחלוקות הנובעות מחוסר הבנה / הסכמה / קבלה עם גישת הרצי"ה כממשיך תורת אביו (למשל המחלוקת מהו ספר היסוד בכתבי הרב - האם אורות או אורות הקודש או שמא עין-אי"ה שמשאלה זו נובעת נפקא-מינה עצומה לכל שיטת הלימוד ונקודת המבט על כל תורת הרב).
אך חוץ מזה שהגענו כבר לעמוד חמש ואתה בטח מתפוצץ, הרי שאין רצוני להסב את הדיון לדוגמאות אלא להתמקד כמו שכתבתי בענין הגישה והשיטתיות הנובעות בקבלת התורה החיה, תורה שבעל-פה - "חיי עולם נטע בתוכנו" שבקבלתה טמון שורש האמונה והדעה גם בתורה שבכתב.
יש כאן מקום לעוד התנצלות על אורך המכתב אך זה גם יאריך את המכתב... ראה כתיבת מכתב זה כביקור חולים וכגמילות חסד לאדם שחייב להסיח את רגשי לבבו "דאגה בלב איש ישיחנה", באמת סליחה!
כל טוב, שלומות ואור, תודה על הארוח בישיבת הגולן (בכך שלא היית...). "על כל פשעים תכסה אהבה" "ומים רבים לא ישטפוה", ואקווה שכבודו מכיר בי כי רק אהבה וטוב מאחל ומייחל אני לכת"ר ועל כן אסיים בברכת "בשורות טובות" במהרה עם כל אחינו בית ישראל לתשובה שלמה ולגאולה קרובה, להשבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ולזכות לאור הישועה הזרוחה עלינו.

כל טוב סלע ועד
אבינעם