אבינעם הגיע לישיבת הר המור באלול תש"ס.
הייתי אחד הראשונים בישיבה שזכה להכיר את אבינעם מכיון שהיינו שנינו באותו חדר בפנימיה. תוך זמן קצר אבינעם נכנס לסדרי הלימוד בישיבה, הן בגמרא והן באמונה, ונהיה כאחד מבני החבורה. וכך מספר חודשים לאחר הגעתו התחלנו ללמוד ביחד את ספרו של רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל, "לנתיבות ישראל", ספר העוסק בסוגיות המבררות את ענינה של גאולת ישראל בדורות האחרונים, לימוד זה קישר אותנו מאוד אחד לשני והפך להיות לנושא מרכזי בשיחותינו הארוכות. הלימוד המשותף שלנו שהתלוה אל הקשר האישי החברתי המיוחד גילו לי כי אין פה כביכול שני צדדים שונים באבינעם, אלא יש פה שילוב מיוחד של עומק אמוני והגשמתו בחיי המעשה. במהלך לימודנו המשותף הרגשתי איך אבינעם הולך ומעמיק את כל שיטתו הרוחנית ומעמיד את נושא הגאולה בתור אחד מעמודי התווך המרכזיים של אישיותו. הדבר היה נראה ומוחש איך כל מידותיו הטובות, מחשבותיו, שאיפותיו, רצונותיו ושמחתו יונקים ושואבים את כוחם משיטתו הרוחנית הזו.
כשאני בא לנסות לכתוב עליו קשה לי מאוד לסכם את אישיותו במילים, כיון שנפשו היתה הרבה מעבר למילים, אך אנסה לכתוב מספר נקודות ממהלך התפתחותו כפי שנשתקפה לנגד עיני. וכמובן שגם הן רק כטיפה בים מנפשו הגדולה של אבינעם.
יהי רצון שדברים אלו, ממהלכי נפשו של אבינעם, יאירו לנו את דרך האמת ושזכרונו יבנה ויחזק אותנו בדבקותנו בה.
אבינעם היה איש של גאולה, הקשור בכל אישיותו לכלל ישראל ההולך ונגאל. היה ניכר עליו שנשמתו הטהורה לקוחה מהמקור העליון של נשמות תקומת ישראל, נשמות המוצאות בכל חושך את נקודת האור ובכל מרירות את עומק המתיקות, נשמות הבונות את החיים לפי צורתם האידאלית בלי לפחד להתמודד עם הבעיות הגדולות של החיים.
חבריו בפנימיה ידעו שבזמן בו יש להם קושי נפשי תמיד יכולים הם להיכנס לחדר של אבינעם, ואבינעם יאיר להם את כל עניניהם וקשייהם באור אחר לגמרי בלא להתעלם מהבעיות והצרות. היתה לאבינעם יכולת להתרומם מעל הבעיות, ומשם, מהגודל והעומק שבו עמד, מצא תמיד את דרך הפתרון והתיקון.
"ישרים דרכי ה'"
עמוד השדרה של נשמות כאלה הוא היושר -
הבסיס הפנימי של הופעת "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
לאבינעם היתה מין אינטואיציה פנימית של יושר. אינטואיציה שעל פיה ניהל את חייו. תקופת חייו האחרונה היתה מלאה בקשיים ובירורים בכל מיני נושאים ותמיד מה שהכריע היתה הישרות הפנימית שהגיעה מנטיית היושר העמוקה שנמצאה בקרבו.
אבינעם הבין שתכונת היושר לא תמיד בולטת כלפי חוץ. אולם זהו הבסיס שעל גביו ניתן וצריך לבנות את הכל.
הבנה זו פיתחה באבינעם את העין הטובה, כך שבכל מצב ראה את הנקודה הפנימית החיובית של היושר והטוב.
התבוננות זו בנתה בקרבו את היחס החיובי לכל פרט ופרט ומתוך כך לכלל כולו.
"כי אמרתי עולם חסד יבנה"
מתוך נשמה בעלת יושר כזה הולך ומופיע בנין עמוק ושורשי של כל המידות הטובות ובמרכזיותן החסד, - החסד האנושי הממשיך את החסד האלוקי.
אבינעם תמיד השתדל לעזור לכולם, - אירגן שבע ברכות לזוג שלא זכו שיארגנו להם, הזמין חברים לישיבה כדי לעודד את רוחם בלימוד בחברותא, הקפיד לשלוח בפורים משלוח מנות דוקא לבחורים צעירים בישיבה מכיון שחשב שהדבר יגרום להם הרגשה טובה, דאג לשמור על קשר עם חברים בצבא ע"י שליחת מכתבים וטלפונים על מנת למנוע את ניתוקם מהישיבה. הדבר המדהים הוא שלאבינעם הדברים היו כל כך פשוטים, נבעו מישרותו, בצורה טבעית כל כך. חסדיו של אבינעם התבטאו בכל תחומי החיים - הן בגשמיות והן ברוחניות, אבינעם תמיד היה האדם הנכון במקום הנכון.
חסד כזה, הנובע מנטיית היושר הפנימית איננו מסתפק בחסד פרטי עם משפחה, חברים ומכרים אלא מבקש הוא תמיד את חסד הכלל, עזרה למערכות הכלליות של האומה בכללה. אבינעם תמיד רצה לעשות את המירב למען הכלל. בצבא היה מאגיסט למרות שלפי נתוניו הגופניים לא היה מתאים לכך. גם לאחר שנפגע גבו עקב היותו מאגיסט - דבר שגרם להוצאתו מן היחידה הקרבית - ניסה בכל מאודו להתנדב ליחידה אחרת אשר חשב שבה יוכל לתרום יותר לצבא. בזמן שהרגיש שיש צורך להאבק על א"י ולהתמסר לכך לקח אחריות על מטה "העם עם הגולן" בצפון, ומלבד כל העניינים הארגוניים השוטפים דאג גם למציאת דירה שתשמש את המטה בפעולותיו.
"וענוים ירשו ארץ"
מתוך חסד כזה, הולכת ומתפתחת נפש אצילה החדורה במידות טובות.
נפש זו מבינה את מקומה ותפקידה בעולם, מבינה שענינה להיות כלי עזר לאידיאל הגדול המצוי באומה הישראלית, ומתוך כך שוקלת את כל מהלכי חייה על-פי שיקולים כלליים. מעולם לא שמעתי את אבינעם מתחשב בשיקוליו הפרטיים בעוסקו בשאלות כלליות, תמיד עמדה אישיותו הפרטית בצד, כביכול, והוא עצמו התמסר כל כולו לאידיאל הגדול וניסה לדבוק בו. בלומדי איתו חשתי תמיד שגם כל שקידתו בתורה ומסירותו אליה נבעו מרצונו העז להתבטל כלפי הכלל.
אבינעם הבין שעם ישראל זקוק לאותם תלמידי חכמים שירימו את רוח העם ויקדמו אותו אל עבר גאולתו השלימה, תלמידי חכמים המהווים נשמה המחיה את גוף האומה. זו היתה הסיבה בגללה למד בישיבה, העמיק בתורה לכל גווניה ומקצועותיה ובמיוחד ב"תורה הגואלת" מבית מדרשם של מרן הראי"ה קוק זצ"ל ובנו רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל וממשיכי דרכם.
"ללכת לפני באמת"
ממדרגה זו ממשיכה הנשמה ומתעלה לחיפוש מעמיק של האמת האלוקית. נשמה כזו מקשיבה לאמת בכל מקום שהיא, גם אם נאמרת היא ע"י אנשים שנראה לכאורה שאינם מתאימים להביע אותה, - קבל האמת ממי שאמרה.
פעמים, שההקשבה הזו לאמת כרוכה גם במצבים בהם לא נוח לאדם להקשיב לה, מצבים בהם הודאה באמת יוצרת מבוכה ובושה.
לאבינעם היו חברותות בכל הגילאים. לכולם הקשיב, וניסה להבין בכנות מה הם אומרים ומה מוביל אותם לסברא שלהם. ואם השתכנע שהאמת איתם - קיבל אותה וביטל את דעתו הקודמת. מתוך דבקותו באמת דבק בכל עמדה שהזדהה עימה עתה, גם אם זמן מועט לפני כן הסתייג ממנה. כך יצא, ששמעתי אותו לא פעם דן עם אנשים אחרים, ומייצג את העמדה שרק לפני רגע לא הסכים איתה.
הקשבה כזו אינה הקשבה חיצונית לאמת אלא הקשבה פנימית המהפכת את אישיותו של האדם ומעמקת אותה, ובונה בו שיטה שלימה של חיי קודש המופיעים תורת האמת. וכך, גם בזכותה של תכונה ייחודית וחשובה זו, בשנה וחצי שלמד ב"הר המור" העמיק אבינעם מאוד את אישיותו הפנימית והוסיף נדבך נוסף לשיעור הקומה שלו.
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"
מתוך מדרגה עליונה זו של יושר, חסד וענות אמת מתרומם האדם ומופיע חיים בלתי פוסקים של תנועה קדימה אל עבר המטרה האידאלית.
חיים ממשיים מלאים אידיאלים המטביעים את חותמם על כל מציאות בה הם נפגשים. חיים אשר אינם יודעים פחד מהו וכל משימה קשה, הנראית לעין פשוטה כבלתי אפשרית - מוצאים הם את התושיה והגבורה להתמודד עמה בהצלחה.
חיי עמל בלא להסמך על הנס אלא פעולה, השתדלות והתאמצות מתמדת על מנת להתקדם שלב אחר שלב ומדרגה אחר מדרגה עד להופעת המכלול העליון והמושלם.
אבינעם חי כל הזמן בתנועה ובהתקדמות לעבר המטרה גם במצבים הקשים ביותר תמיד חשב על השלב הבא.
בכל שלב ושלב עצר וחשב כיצד להמשיך אך העצירה לא ארכה זמן רב. מיד כשהחליט על המשך דרכו המשיך, בלא להיעצר ולו לשניה אחת.
חייו של אבינעם הקרינו כל כך על סביבתו עד כדי כך שלפעמים תנועות טבעיות שלו הופיעו אצל חבריו בלא משים.
אישיותו שידרה עוצמה של חיים, עוצמה שאי אפשר היה להתעלם ממנה ורבים ממכריו - אף אם לא יצרו עימו קשר אישי חשו בעוצמה זו והוקסמו ממנה.
אחד הדברים שאפיינו את אבינעם היה עמידתו האיתנה מול קשיי החיים, מבלי להיכנע להם. אבינעם לא נח ולא שקט עד שמצא לכל בעיה את פתרונה. התמודדותו עם כאבי הגב העזים שתקפו אותו מעת לעת היתה דוגמא לכך. על מנת להקל את כאביו, פעמים שהיה לומד משך ימים שלמים בעמידה. אדם רגיל ודאי היה כבר מתייאש, אך הוא, כדרכו, בכל פעם מחדש מצא פתרון אחר והמשיך להתמיד בלימודו. החלטתו העיקשת להמשיך את שגרת חייו כרגיל למרות כל הקשיים הביאה לכך, שמי שלא הכיר אותו היטב - פשוט לא שם לב לכך שהוא סובל.
גישתו של אבינעם היתה שצריך לעמול כדי להשיג דברים.
הוא עמל ועמל בכל תחום, ולא חיפש 'ניסים' המקצרים את הדרך.
זוהי דרכם של כל בוני האומה הקטנים והגדולים - להתאמץ ולהשתדל לפעול עם אל ולא לחכות שהדברים יעשו מאליהם.
"בתוך עמי אנכי יושבת"
הופעת חיים בלתי פוסקת זו מקבלת הארה חדשה וביטוי שלם בהתחברה ובהתקשרה אל כל יחיד ויחיד מעם ישראל ואל הכלל כולו. כך הולכות ומאירות המידות בליטושן, בעדינותן ובשיא בוהקן. אחרי כל פיגוע היינו רואים את אבינעם יושב דומם בחדר, וכל מי שהסתכל עליו היה רואה את הכאב והצער העמוק שחש באותם רגעים. לאחר אחד האסונות הגדולים בירושלים אבינעם משך אותנו לבית החולים "שערי צדק" בכדי לנסות ולראות אולי צריך שם איזושהי עזרה ולו הקטנה ביותר. ולהבדיל - בכל שמחה בישיבה - חתונה, ברית או אירוסין, אבינעם היה מאושר והיה אפשר לחוש איך הוא נוטל באמת חלק בשמחתו של חברו בם כשלא כל כך הכיר אותו.
מתוך קישורו אל הכלל, הכאיב לאבינעם כל ביטוי של ביזוי או פגיעה כלפי הממשלה וראשיה וראה בכך פגיעה אישית בו.
כל מהלך של הממשלה שהיה בו חילול השם, כאב לאבינעם עד עמקי נשמתו. וכך גם להיפך, כל הופעה של רוח גבורה מילאה אותו שמחה.
מבצע 'חומת מגן', שהתקיים בשבועות האחרונים לחייו, שימח מאד את אבינעם, בהיותו ביטוי של התעוררות רוח העם והממשלה, לקום ולעמוד על עקרונותיהם ולהשיב מלחמה שערה. אבינעם ראה בכך את תחילתה של הופעת גבורה מחודשת שתצעיד את האומה כולה הלאה במהלך הגאולה.
"ותלמוד תורה כנגד כולם"
ממדרגה זו של חיים רוחניים נשאבת הנשמה אל מקורה - מקור חייה - לבית המדרש, לחשיבה, לימוד, בירור ושכלול דרכה הרוחנית והמשך בנינה מתוך העמקת יסודותיה ושרשיה. אבינעם הבין מתחילת דרכו שכדי להעמיק את דרכו ושיטתו חייב הוא להיכנס לבית המדרש ולהפגש עם הנשמה הפנימית של כל הופעות החיים - עם הקודש.
אבינעם למד בישיבה את כל מקצועותיה של תורה. שקידתו המיוחדת ורצונו הגדול ללמוד ולהעמיק פיתחו בו את יכולת הקליטה וההפנמה, דבר שהעמיד את אישיותו תוך זמן קצר על בסיס חדש, גבוה יותר, ובעצם נבנתה בו קומה חדשה על גבי הקומה הטבעית הישרה והפשוטה שניחן בה עד אז. היו אלה שנים בהם לימוד התורה בנה אותו מן המסד ועד הטפחות, מפנימי פנימיותו ועד מעשיו החיצוניים. לעולם לא היתה אצלו הפרדה בין המחשבה - הרוחנית והאמונית - לבין המעשים. כל דבר שהעמיק בו והתחדש לו - נקלט מיד בנפשו ועבר לכל תהלוכות דיבורו ומעשיו, כך שכל מי שהכיר אותו יכול היה לחוש מיד את השפעת התורה עליו.
"כי עין בעין יראו"
במהלך שנות לימודיו בישיבה התבררו, התלבנו והתעמקו באבינעם המהלכים הרוחניים העוסקים בבנין האומה הישראלית מראשית הוייתה, דרך כל המשברים, הגלויות, הצרות והרדיפות שעברו עליה לאורך כל ההיסטוריה, ועד עתה.
בשנים אלו נפתח לאבינעם צוהר חדש לתורתה של ארץ ישראל, הבונה את החיים כולם לכל פרטיהם מתחתית המדרגה החומרית, שהיא הבסיס התחתון שלהם, ועד לפסגתם העליונה. תורה המכירה בערכה של מדינת ישראל בתור ראשית צמיחת גאולתנו, ומפתחת באדם שייכות לכל מהלך תקומתנו בארצנו.
אבינעם העמיק חקר בסוגיות ה"תורה הגואלת". אבינעם ראה בהן את הבסיס והיסוד לכל חזרת הופעת התורה בארצנו, ותמיד תמה איך אפשר ללמוד תורה בלי להעמיק ולברר את ענין ה'קץ המגולה'? ישרותו הטבעית התבלטה גם פה בסברות בהירות בעלות ישרות מיוחדת. סוגיות אלו, העוסקות בענייני גאולת ישראל המופיעה ועולה בדורותינו האחרונים הטביעו בו את חותמן וניתן היה לראות עליו את הזדהותו עם תכנים עמוקים אלו, תכנים אשר החיו אותו ונטעו בו כח ורצון לכל לימודו ועשייתו.
"טוב עין הוא יבורך"
אחת התכונות שהופיעו אצלו מתוך קישורו לסוגיות אלה היתה ההכרה בטוב האלוקי המתגלה ומופיע לעינינו ובנו. אבינעם ידע תמיד להכיר תודה לרבש"ע על העיקר המהותי ו'להכניס לפרופורציות' את הטפל החומרי החיצוני, אף בזמנים בהם נמצאה האומה כולה ואף הוא באופן אישי, עמוק עמוק בקשיים העוטפים אותה מכל עבר.
ההכרה בטוב וההודייה עליו מסכמות שיעור קומה שלם של נפש גאולית הקשורה בכל נימי רוחה ונפשה למהלך האלוקי של הדורות האחרונים.
שיעור הקומה של נשמה זו מתחיל מהבסיס המידותי ומתעלה, מתרומם, משתדל ופועל להשתלמות כל המבנה השלם והמחוטב של האישיות.
באישיותו של אבינעם חשתי תמיד משהו משיעור קומה עליון זה. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
אבי זונטג