איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה?
אבינעם מיום שהתעלית מאתנו בסערה אני לא מפסיק לחשוב כמה אני לא מכיר אותך, כמה לא ראיתי את עומק אישיותך...
תמונות עוברות לי...
תמונה ברורה שלך עומדת לפני, בה אתה ניצב במלוא קומתך ומוחה כפיים וכולך מאיר באור יקרות, ומחייך חיוך ענק, וכולך מאיר, כולך מקרין אושר. זו תמונה מהאירוסין שלי. וקודם לכן שספרתי לך בבוקר שהערב אתארס כולך התרגשת והתמלאת אושר בצורה כ"כ אמיתית. עד אותו רגע לא הכרתי את עומק הרגש הטהור שבך.
בכל התמונות תמיד אני רואה את העיניים שלך, העיניים העמוקות, העיניים מלאות ההקשבה, מלאות הרצינות, מלאות הרצון לדעת ולהעמיק, מלאות שאיפה לגדלות, מלאות הענווה. תמונות של שיחות ארוכות ליד הבית שלי, ליד הבית שלך, בכל מקום היינו יכולים לדבר שעות. נפלא היה לחוש את הדאגה האמיתית שלך לעם ישראל, להיות שייך אל הדור באמת, לרדת לעומק סיבוכו, אבל מתוך אמונה אדירה בהארת הגאולה המאירה בנשמותיהם של ישראל, ומתוך כך רצון לתקן, לפעול עם אל.
כולך היית מלא באהבה. האהבה הזאת לכל אחד מישראל, האהבה לעם ישראל, לארץ ישראל, למדינת ישראל, לצבא ישראל, נבעה מהמקור, מהנביעה המקורית שבנשמתך הישרה, הטהורה, הכל כך ישראלית המדבקת בכנסת ישראל ומשימה עצמה כשיריים לה.
אישיותך הטהורה עומדת לפני בתפילתך בערש"ק בקרית אתא, לראות את הטהרה שבך, לראות איך כל כולך מדבק בריבונו של עולם. ושוב פעם הפנים המאירות כל כך... התביעה הבדולה שלך לאמת, ליושר, לגדלות, גרמו לכך שמצאת את עצמך בעולם התורה, בעולם התורה הגאולת, שכל כך התחברת אליה, והיא הייתה כל חייך. כך גדלת בחיספין, ומתוך כך המשכת בהר המור.
אמרו לי שהתלבטת אם להגיע להר המור ולי היה הדבר לפלא, כל כך פשוט היה לי שתבוא לפה ונשב ונלמד ביחד.
זכינו ללמוד ביחד - למדנו גמרא, היו לנו קשיים, ותכננו להתחיל את זמן קיץ בכוחות מחודשים. והתקשרת אלי ערב קודם והודעת "אני עולה לירושלים". ובאמת עלית לירושלים של מעלה, ואני נשארתי פה בירושלים של מטה, בארץ, משתדל להמשיך את הדרך בה התחלנו. ללמוד אמונה ביחד עוד לא יצא לנו, ידעתי שמתי שהוא נלמד ביחד, שנינו חפצנו בכך. תמיד למדנו בבין הזמנים עולת ראיה לפסח וכו', אבל ללמוד בישיבה ביחד לא זכינו...
אני זוכר את השבת הראשונה שחזרת הביתה מחיספין בתחילת שיעור א', כולך קורן. כבר בהתחלה אמרת לי מצאתי לי רב, הרב טוויל. כל כך שמחת ללמוד תורה, כל כך התמלאת מזה, ומאז הלכת וגדלת, הלכת והתרוממת, הדבקת בכללות ישראל, "ישראל ואורייתא חד"... אבינעם, אתה ידעת לקחת אחריות מתוך הכרה שיש דברים שצריכים להיעשות, וצריך אנשים שיתמסרו להם ויקחו עליהם אחריות. התפקיד המרכזי שעליו לקחת אחריות הוא לימוד התורה, אותה למדת ביסודיות ובעמקות, בסיכומים מסודרים וחזרות. אבל ידעת גם לקחת אחריות על תפקידים שנבעו מצורך השעה והדור, ולהתמסר להם בצורה מוחלטת. כך היה ב"העם עם הגולן". אני זוכר אותך שם, "כמלך מושל בגדוד", מנהיג את כל החבורה שבאה מחיספין, ואת כל הכוחות שפעלו בשטח. כל העשיה נמשכה מהגובה של התורה, אליה היית קשור. ומתוך כל העומק באישיותך ידעת לרדת לכל אחד ואחד, לחייך, לצחוק, להיות כאחד האדם, להקשיב לכל אחד ואחד, לעזור באמת לכל אחד באשר הוא שם. והיכולת הזאת לרדת נבעה מעומק ישרות הנפש שבך, מעומק הענווה שבך, להיות שייך לכל וחפץ להרים את הכל. תמונה מפורים האחרון, כולך מבוסם, אבל כולך מקשיב, לא מתפרץ, מלא ענווה, שותק ומקשיב... נזכר שסיפרו לי עליך בחיספין, בהיותך מבוסם כולך, איך כל התורה נשפכה מפיך, גמרא אמונה הכל...
אבינעם, נולדה לנו בת בשנה הזאת, ולאורך כל הדרך, ובעת הלידה עצמה עמדת מולי וראיתי אותך, ראיתי את הפנים המאירות, הקורנות, חסרת לנו מאוד...
אבינעם, אנחנו עסוקים בספר לזכרך, ספר שהוא כל נשמתך - הארת הגאולה המתחדשת בדורות שלנו - וכל רגע בספר כאשר אני נתקל בקושי, עולה דמותך המאירה בעיניה המבינות והמחייכות, ואני יודע מה עלי לעשות, איך תרצה שיצא ספר לזכרך.
לא כל אדם זוכה למצוא לו חבר במובן העמוק של שותפות לדרך, למגמה, ורצון להתגדל בה, וכזה היית לי. אתה כתבת לי "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", ודבר זה ראוי יותר שיאמר עליך. מנסה אני לשאוב רסיסים מדמותך האצילה, ולנסות להופיע אותם בחיים, וזו משימה לא קלה. כל כך מתאים לאישיותך הצורה שבה נתעלית מאיתנו - נלקחת על הצד הכללי שבך, על עצם היותך שייך לעם ישראל, והרי זה מה שהיית, כולך חיית את האומה, חשת אותה בכאביה וחשת אותה בשמחתך...
אבל עם כל הרגשת החסרון יודעים אנו שכל הייסורים הפוקדים אותנו ואת כל בית ישראל - הם לא לחינם, אלו ייסורים הבונים אותנו, ומתוכם ועל ידם תתבסס ותתגדל גאולתנו, ויזרח ויופיע אורה השלם, ותתכלה הרשעה, ויזכו כל העולם וידעו "כי ד' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", במהרה בימינו אמן.
מוטי סרור