סמל יעקב אבני ז"ל

כל הזמן שואלת למה?
למה אלוקים את יעקב שלי?
כל החלומות שרקמנו מתנפצים לי מול הפנים,
כל התקוות, החלומות והציפיות,
הכל הפך לאכזבות,
לאכזבה אחת גדולה כי אהבה כ"כ ענקית,
שהיתה ביננו נקטעה, ולא מרצונינו,
אלא כי המוות הפריד ביננו.
מגיעה הביתה ויודעת שיותר לא תחכה לי,
עם החיוך הגדול והידיים המחבקות.
כמו נסיכה הייתי דאגת, פינקת,
וכל כך הרבה אהבת.
אני אוהבת אותך ולנצח אוהב אותך,
אתה היית אהבה מיוחדת בשבילי,
אהבה שידעה רק טוב ואושר,
אף פעם לא רבנו,
בויכוחים היו בגלל הגעגועים,
והבכי היה כי היית בבסיס,
אבל עכשיו הבכי שונה נהיה פתאום בכי כבד,
כל דמעה שזולגת כואבת לי חזק בלב,
והדמעה שבקצה העין,
לנצח יעקב תשאר,
גם ברגעים הבאים העצובים והשמחים,
תמיד אנצור אותך בליבי.
יעקב, כ"כ קשה לי המחשבה שאת
מה שכתבתי לא תקרא,
הייתי רגילה לדבר איתך כל יום וכל היום,
עכשיו אני מתפללת לאלוקים,
שאני אזכה לדבר איתך בחלום.

אוהבת לנצח
מירי.