לידתך היתה מהירה כאילו הזדרזת לראות את אור העולם. אחרי ברית המילה לא חזרנו אתך כנהוג לביתנו בכפר רופין, מקום בו חיכתה לך מיטה וכל הציוד של בית התינוקות היפה. אך לאשרנו ירד גשם כה עז שנאלצנו להתאכסן אצל הוריה של יהודית בחיפה. שם לא היתה מיטה ולא חיתול ולא כל דבר הדרוש עבור תינוק בן שבוע. למרות כל זה אשרנו היה גדול ושלושה ימי גשם אלה אתך היו לנו לשלושה ימים מאושרים ובלתי נשכחים. רק אחריהם חזרנו לקבוצה.
הזריזות, הקלות והמהירות אשר גילית בלידה נעשו לתכונותיך האופיניות בכל הזמנים. היית ילד קטן, מהיר תנועה וזריז בצורה בלתי רגילה. מבט עיניך תמיד ביטא שובבות ובת-צחוק של שמחת חיים. ככה קיבלת אותנו יום יום בשעה שבאנו אליך לבית הילדים וללול אשר בחצר. שם גדלת עם ארבעה בנים בני גילך ולא היה מצב שלא הוכחת את עצמך על אף היותך הקטן ביניהם. הרגשת את עצמך בטוח, כי אמך היתה המטפלת של הכיתה הקטנה.
ביום בהיר אחד, בהיותך בן שנתיים וחצי, החלטת להפגין את עצמאותך. הודות לזריזותך ברחת בחצר בית התינוקות בלי שאמא או מישהו אחר הרגיש בזה. עלית לגבעה שבקצה המשק והתחלת לטפס על סולם הברזל של מגדל המים שגובהו עשרים מטר. הרגישו בכך בהיותך בחצי הדרך למעלה ואז החלה ההתרוצצות והבהלה. אבא הוזעק מהמכבסה וחברי הקבוצה נאספו סביב הבריכה אחוזי פחד. אתה לא בזבזו. אפילו מבט אחד לכל הדואגים מסביבך. עיניך בטאו רק נצחון וסיפוק על מעשיך. אבא התחיל לעלות אחריך והפציר בך שתחכה לו. אחרי זמן קצר, שלנו נראה היה ללא סוף, השיג אותך אבא והוריד אותך בריא ושלם.
בהיותך בן שלוש עזבנו את הקבוצה. בקרית בנימין נכנסת לגן הילדים וגם שם היית בין הקטנים אבל הזריזים, השובבים ומלאי היוזמה. בגיל חמש וחצי החליטה הגננת להעביר אותך לכתה א' כי לפי דעתה היית מפותח מכפי גילך והשובבות שלך הקשתה על עבודתה. בבית הספר העממי התבלטת בתפיסה המהירה, בחוסר הסבלנות. כאילו שאפת להוכיח תמיד שגם בלי כל התכונות הרגילות של חריצות והכנת שעורים קיימת אפשרות להמשיך בהצלחה בלימודים.
כבר בגיל רך קרנה החמימות מעיניך. חמימות אשר פתחה לך דרך לליבותיהם של כל המקורבים. לאחיותיך ולחיבתה המיוחדת של סבתא מעולם לא שכחת לצייר איזה ציור ולהכין איזו מתנה או סתם להביע תשומת לב בכל יום הולדת ולכל חג לכל המשפחה. תשומת לב לזולת, חמימות הרגש, וגישתך הלבבית ליוו אותך תמיד ועשו אותך אהוב על כולם.
אופינית היתה גישתך האופטימית הבלתי מסובכת אל עצם החיים בכל השטחים. תמיד היית משוכנע שכל דבר, כל בעיה חייבת להסתדר בסופו של דבר בטוב. תמיד היית אומר: "אל תדאגו, זה יהיה בסדר".
הצטיינת בהתעמלות ובספורט. בהצגות ילדים אשר בבית ספרך, היית בין הפעילים והמצליחים בחן הטבעי שלך. אתה ידעת את כוחו של חן זה ולא פעם נצלת אותו כראוי. היית חבר פעיל בתנועת נוער ותמיד משכת חברים רבים סביבך.
הקשר העמוק אל בני המשפחה ליווה אותנו במשך כל השנים. החל בהיותך נער, נישואיך וכניסתך לחיי משפחה ועד לנסיעתך האחרונה.
למרות שאיפתך הטבעית לנהל את חייך ואת חיי דליה ועודד בצורה שבני אדם צעירים חושבים אותה כנכונה, תמיד הקפדת על הקשר ההדוק עם ההורים והאחיות. ידעת לשמור על הקשר הנפשי עם הוריך, לשמוע עצות ולהחליף דעות שלא תמיד היו לפי רוחך. בזה הפגנת כלפי חוץ את הערכתך להוריך. תמיד הדגשת שיש לך הורים צעירים ברוחם. כל אלה הם נחמה גדולה לנו.
אמנונצ'יק, אתה ממשיך לחיות בינינו ותמונתך אשר על המזנון, בחדר שאנו מבלים בו את רוב חיינו, מאפשרת לנו יום יום להחליף אתך מבטים. אנו מנסים להרגיש שהנך שומע ומבין את מעשינו.
ביקוריהם של דליה ועודד עוזרים לנו להעביר את הזמן. עודדי מזכיר לנו אותך בכל. הוא דומה לך בכל צורתו ותכונותיו, הכל הוא ירש ממך. במיוחד - את חמימות לבך.
שלך
אמא ואבא